כסף זה דבר משונה

אין ממש מה לעשות איתו. לא במטבח, לא בגינה לא בשירותים ולא בחדר השינה. כלום. אתם יכולים לנסות בעצמכם. קחו אלף שקל שימו בכיס של המכנסיים ותסתובבו ככה במשך שבועיים, חודשיים - כלום, אבל ממש כלום לא קורה.

אתם לא עשירים יותר ולא עניים יותר ולא שמחים יותר ולא עצובים יותר. האוכל הוא אותו אוכל, הטלוויזיה רועשת כמו אתמול כמו שלשלום, הכלים בכיור - אותם כלים, והזבל שמצטבר ומבקש פינוי דומה כפלא לאחיו משכבר.

ואז יום אחד אחרי חודשיים תגלו שלכסף יש ערך רק אם מוכנים לוותר עליו ולהעביר אותו למקום אחר, למישהו אחר. עד שהכסף לא עובד ומדלג למקום אחר אין לו ממש ערך. חפץ מוזר כזה, שהתועלת היחידה שיש היא שאפשר למסור אותו בקלות יחסית למישהו אחר ולקבל בעבורו חפצים (מיני דברים בם תחפוץ) ושירותים בם תחמוד.

הכסף מניע את עולם הכלכלה כאשר הוא נע ונד, זורם מקום אל מקום, עובר, נוסע, גורם ליצור מוצרים, לרכישתם, לשימוש בם, שחיקתם בלייתם, רכישת חדשים במקומם.

חוכמת האנשים העשירים היא שהם יודעים מתי ולאן כדאי להעביר את הכסף שברשותם כדי להעצים יכולת שרידותם ואלה הספונים אל ביתם. הכסף עצמו - שוויו קליפת שום, ערכו בפוטנציאל ה"תנועה" - הזרימה שהוא מסוגל ליצר. תנועה-זרימה שעשויה להגדיל או לצמצם יכולת הקיום שלנו.

אנשים הפכו בעלי כסף ורכוש רב כיוון שידעו בעבר ויודעים בהווה להניע נכון את הכסף שנפל בחלקם. מתי להעביר את הכסף, כמה, לאן. במילים אחרות; מה לרכוש, מה לא לרכוש (מאד חשוב!!), מה כדאי לעשות בעצמי, לאילו מטרות כדאי לחסוך, כמה לחסוך - חכמה רבה, שיקול דעת.
זה כל הסוד.

העני פשוט חוזר וטועה בשיקול דעת מסוג זה. שרידותו נפגמת והחברה כולה מגויסת לשאתו על כפיים ולצרף למעמסה הכלכלית צרורות ואגודות של נקיפות מצפון. פתרון קל הוא לקחת כסף ולהעביר לשכבות החלשות. משכך כאבים שכזה. תרסיס בושם מתנדף. לא פתרון של בעיה. הבעיה היא לשנות משהו בתהליכי קבלת החלטות, בשיקול הדעת, בצורת חשיבה.

עמיר פרץ יכול מחר בבוקר לקחת מיליונים רבים של שטרות כסף, להתייצב במרכז העיירה ולחלק לתושבים ביד נדיבה, משם יעבור לשכונה וגם שם יחלק את ממונו ביד רחבה. וכך הלאה והלאה לאורכה ולרוחבה של ארץ הנזקקים כולה. ומה יקרה אז? כסף רב יתחיל לזרום במערכת ואם לא ינוהל בשיקול דעת הוא ישוב וינותב בדרך זו או אחרת לידי העשירים. הרי תכונתו החשובה היא לדלג ממקום אל מקום, לזרום. תרבות הצריכה שפשטה, הפרסום האלים, עולם הקניונים הנוצצים-הזוהרים-העשירים ישאבו חלק ניכר מהכספים שיחולקו ביד נדיבה לשכבות החלשות וישיבום אחר כבוד אל חיקם של בעלי הממון שמשכילים לנהל מעשיהם בחכמה.

בלי שנבין למה, ישוב הכסף ויזרום אל בעלי רשתות המזון והבגדים הגדולות, אל כיסי יבואני המכוניות, משווקים מתוחכמים של מכשירי חשמל מטופשים שיפיצו מרכולתם בתוך זמן קצר בין בתי השכונות.

לא קל להפוך עני לעשיר. משהו בצורת המחשבה צריך להשתנות. הרגלי צריכה, הרגלי חסכון, ההבנה בצורך ברכישת ידע, הבנה בצורך של רכישת מיומנויות של ביצוע, ידיעת שפות, דיבור רהוט, כתיבה מדויקת, יסודות החשבון. דברים פשוטים, מאד בסייסים. יכולות שמאפשרות להתקיים ולשרוד בתוך המודרנה הזאת שמכה מכל עבר ומבלבלת בין עיקר לטפל.

כאשר מישהו מבטיח לכם שהוא יעביר מיליונים לשכונה או לעיירה, זה בסדר גמור, מיליונים אכן יעברו, יבואו קבלנים חרוצים מן העיר הגדולה יסללו את הכביש הרחב, יבנו בריכת שחיה לתפארה, יכוננו אולם ספורט, גינה ירוקה ראויה וילכו לדרכם.

ובני האדם בשכונה? בעיירה? כתמול שלשום, מה השתנה?
אל תקנו את האשליות שמוכרים לנו היום "אבירי המלחמה בעוני", האמת היא שאין להם שמץ של מושג איך עושים "אין עוני". ומכיוון שבתקופת בחירות אנו, אף אחד מ"אבירי המאבק בנחשלות" לא מעלה בדעתו להציע לבני-האדם עצמם לשנות "אופן מחשבתם," "התנהגותם," "דרכי התנהלותם," איננו נוזף שראוי שיצאו לעבוד, להרוויח למחייתם בעמל כפיים, יחדלו מלקנות שטויות שאין בהם צורך, יחיו מה'יש' - וילמדו לייצר מוצרים או שירותים שיש בהם צורך.

גם תרבות הקניות המטורפת בסביבה, סוחפת אל תוכה, מבלבלת, פוגעת בתמימים, מפילה חללים.