ביתו של אשרף נעאלווה, הרוצח שרצח את קים לבנגרונד-יחזקאל וזיו חג'בי ז"ל "נהרס". כך דיווחו בצהלה גורמים במערכת הביטחון. אלא שכל המעיף עין בתמונות ההרס, כביכול, מבחין מיד כי מדובר שוב בהתחכמות הישנה, ב"הריסת פינצטה", על-פי הלכת הבג"ץ, שאומצה בחום על-ידי צה"ל, בדבקות ובנאמנות. 'הרתעה', קוראים בצה"ל לפעולה כירורגית זו.
אם שכלם בראשם, אני מניח שמשפחת הרוצח "המורתעת", תשאיר את בית המחבל עם החלונות הפרוצים לרווחה עכשיו, כפי שהוא. לו אני בעל הבית, הייתי מנצל את הרחבת החלונות הנדיבה הזו, להשלמה לכדי שיפוץ של ממש. היא שדרגה את הבית שדרוג אמתי. הפכה את החלונות הצרים לוויטרינות של ממש, הבית עכשיו מואר יותר, מאוורר יותר. נעים יותר לקבל בו אורחים. הוא מאפשר למשפחה ולמבקריה ליהנות מהנוף, הנשקף עתה מכל עבר (נחוצות רק מעט עבודות השלמה בזכוכית ובאלומיניום, שגם הן ימומנו בנדיבות על-ידי הרשות הפלשתינית).
ויישר כוח למערכת הביטחון ולהוד מעלתו הבג"צ!
'נשק תקני' ביטוי מכובס לנשק גנוב מצה"ל?
כאשר אנו שומעים את ההגדרה המכובסת "נשק תקני", ואף מציינים תמיד בתקשורת בהקשר זה כי הרוצחים בטרמפיאדות "השתכללו", ועכשיו הם משתמשים ב"נשק תקני ולא בנשק מאולתר", מה עובר לכולנו בראש? במחשבותי חולפת אחת מטרידה: האם "הנשק התקני", הזה מקורו בביזה הנעשית כמעט יום יום במחנות צה"ל (בעיקר בדרום)? ניסיתי לקבל תשובה על השאלה הזו. מיותר לציין כי לא הצלחתי. פתאום נתקלתי במחלת הגמגמת האנושה אצל הגורמים אליהם פניתי...
אריתריאה חזרה למשפחת העמים?
אל תצפו כי בג"ץ "שלנו", יגלה עכשיו יושר ציבורי ואומץ לב. ביום רביעי, לפני כחודש ומשהו (14 בנובמבר), נתבשרנו כי מועצת הביטחון של האו"ם הסירה את הסנקציות מעל אריתריאה. אריתריאה חזרה למשפחת העמים.
פורמלית הוטלו הסנקציות על מדינה זו ב-2009 בשל תמיכתה בארגון הטרור א-שבאב שבסומליה. ארגון זה הינו ארגון נתעב בעיני המערב. הוא פועל להשלטת משטר איסלמי קיצוני בסומליה. העיצומים שהוטלו כללו אמברגו נשק קפדני, הקפאת נכסים של אסמארה בחו"ל ומניעת יציאתם של בכירים מהמדינה למדינות אחרות. אולם ברקע להחלטה זו של מועצת הביטחון הייתה גם המלחמה המתמשכת בין מדינה זו לבין אתיופיה. מלחמה זו פרצה ב-1998 וגבתה את חייהם של כ-80 אלף איש.
במהלך העימות בין שני הצדדים חלו עליות ומורדות רבים. במרס 2012 נרשם שיא חדש עת תקפה אתיופיה מאחזים צבאיים אריתריאים לאורך הגבול. האתיופים אמרו אז כי ההתקפה נערכה בתגובה לפעולות האימון והתמיכה של אסמרה בחתרנות הסומאלית.
ההחלטה האחרונה, שהתקבלה פה אחד, נוסחה על-ידי בריטניה. היא זכתה לתמיכת ארצות הברית ומדינות נוספות. ההחלטה נתאפשרה אחרי שפקחי האו"ם דיווחו כי לא נמצאו הוכחות לכך שאסמרה תומכת בארגון הטרור א-שבאב, המנסה להפיל את ממשלת סומליה השכנה ולהקים מדינת הלכה איסלאמית.
במהלך שנות הסכסוך הייתה אסמארה נתונה לביקורת גם על הפרות זכויות אדם קשות וגיוס חובה לצבא, שהוביל עשרות אלפי צעירים לברוח לאירופה ולמקומות נוספים בעולם, כולל ישראל. אלא שהתפנית חלה ביולי 2018 באסמרה, כאשר נשיא אריתריאה, איסאייס אפוורקי וראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד התחייבו לשקם את קשריהן הדיפלומטיים ולפתוח את הגבולות בין שתי המדינות. למחרת, אף חתמו על הצהרה רשמית משותפת לסיום הסכסוך ביניהן.
במפגש פסגה שהתקיים לפני ארבעה חדשים (16.9.18) בג'דה, בחסות סעודיה, חתמו שתי המדינות על הסכם שלום ביניהן. ומה אצלנו? האם עכשיו, כאשר אריתריאה מפחיתה בדרכים שונות את כוננותה הצבאית, והיא אף מודיעה על ביטול ה"גיוס לכל החיים", משתנה משהו גם בהתייחסותם של ארגוני זכויות האדם ל"פליטות" האריתריאית כאן במחוזותינו?
האם ימשיכו ארגונים אלה, להתכחש גם עכשיו, לזכויותיהם של השקופים ויתמידו לתמוך בנוכחות האלימה של המסתננים בתל אביב? ומעל לכל, מה תהיה עמדת הבג"ץ, השליט, הכל יכול, עכשיו?
אני תוהה אם הבג"ץ, ימצא בקרבו עכשיו אנשים בעלי אומץ לב ויושר ציבורי, אשר יגידו סופסוף: 'טעינו, הוליכו אותנו שולל (ארגוני זכויות האדם למיניהם)', האם יזמנו דיון נוסף בהצעות הממשלה לגבי דרום תל אביב? האם יאפשרו לתושבי השכונות ולכולנו עמם לנשום לרווחה? ואולי תהיה זאת, לשם שינוי, יוזמה של היועמ"ש ושל שרת המשפטים איילת שקד, לגרום לדיון חוזר בסוגיה, במותב מיוחד של הבג"צ?
אומץ לב? יושר ציבורי? נמתין ונראה
רוחו של הבג"ץ. הכריחה להותיר פתח בגדר
שני הרהורים בשני נושאים אחרים מעלים שוב מסקנות נוגות לגבי האופן השלילי בו ממלא הבג"ץ את תפקידו, בהווייתה היומיומית של המדינה הקטנה והיחידה שלנו.
'רוחו של הבג"ץ הכריחה ליצור פתח בגדר', כך נימקו במפקדת איו"ש את הפרצה המוזרה בגדר, שהותירו אנשי ההנדסה שלה, כתוצאה מדיון משפטי אחד מני רבים. דיון שנועד לשמור כביכול על זכויות הפלשתינים בחלקות שונות ברחבי איו"ש. עוד החלטה משפטית אומללה (כמו רבות אחרות - ע"ע דרום תל אביב), גורמת במישרין או בעקיפין לקורבנות חינם בקרב אנשינו.
החומה או קיר המגן, הוקמו ליד בית אל, לאחר שחיי התושבים שחיו בשכונות הגובלות בכביש רמאללה-שכם הישן, הפכו לבלתי נסבלים. זריקות אבנים, ידוי בקבוקי תבערה ואף אירועי ירי, הביאו למסקנה שאין מנוס מהקמת חומה שתמנע את ההתנכלות הבלתי פוסקת לחיי התושבים באזור.
חברי כנסת טענו כי הפרצה בגדר שדרכה נכנס המחבל שפצע קשה חייל ביום שישי נותרה בגלל הנחיה משפטית. שר החינוך טען כי על-פי החלטת מערכת הביטחון ומסיבות משפטיות (ליד עופרה סולקה גדר שחצצה בין היישוב לבין כפרים ערביים מנימוקים דומים), הוחלט להעדיף את זכויות הפלשתינים על ביטחון התושבים, ברוח בג"ץ, "המשפטיזציה שעטפה את המערכת קבעה שפותחים חור בחומה". אמר בנט.
לאחר שנפלה החלטה לבנות אותה חומה, העלה משפטן כלשהו בצה"ל טענה לפיה יש בעיה. התוואי האפשרי לבניית החומה "לוכד" בתוכו מבנה נטוש שהיה שייך לערבי (שמזה עשרות שנים לא פקד אותו). בגלי צה"ל התראיין גיסו של ראש הממשלה ותושב בית אל, חגי בן ארצי. הוא טען: "בג"ץ מסרס את היכולת של צה"ל לפעול, ואנחנו משלמים בדם על זה". הפלשתיני שניצל פרצה זו ופצע קשה מאוד חייל, הסגיר עצמו כזכור, לכוחות הביטחון.
וכמובן, כאשר מדובר במערכת 'עשיית הצדק', איש אינו נושא באחריות וגם כמובן לא הבג"ץ, שהרי "אחרינו המבול". כך לפחות אומרים לעצמם השופטים.
