טרור הוא טרור, הוא טרור, הוא טרור - וכלל לא משנה אם מדובר בטרור ערבי או יהודי. בשניהם יש להקיש גזירה שווה. אלא שעל אחת וכמה הדברים חמורים כשמדבר בטרור השנאה שמלבים נערים יהודיים כלפי הפלשתינים.
אלא שהדברים חמורים שבעתיים כאשר מדובר בטרור כפול, המופנה בו-זמנית - הן נגד ערבים והן נגד יהודים. במקרה דנן עצר השב"כ קבוצה של נערים יהודיים בחשד לרצח של אמא לתשעה, מאבנים שהושלכו על רכבה.
ואם לא די במעשה הנבלה המצמרר, הרי שבחפציהם של אותם נערים חשודים אותרו גם סרטון המתעד את שריפתו של דגל-ישראל, כתובת "מוות לציונים" וצלב-קרס על דגל אחד. מסתבר שמאחורי המעשה החמור עומדים חמישה נערים, תלמידי ישיבת "פרי
הארץ" ברחלים.
הקו המנחה
הישיבה, שקמה לפני שלוש שנים, חרתה על דגלה נושאים כמו קדושת ארץ ישראל ובניין יישובה. עם זאת מתוארים חלק מבאיה ככעלי תפיסות קיצוניות מאד. מסתבר כי גורמים המקושרים לכתיבת הספר "תורת המלך", שמסביר מתי מותר להרוג לא-יהודים, העבירו שיעורים בישיבה. ספר זה, למי ששכח, שימש בשעתו גם מורה דרך לרצח
יצחק רבין.
כך או אחרת אין לרוצחים מקום בתוכנו. זו חייבת להיות אמירה ערכית ומוסרית ברורה וחדה, בלי אם, בלי אבל, בלי שום הסתייגות. האמירה הזאת חייבת להיות הקו המנחה את הדיון הציבורי בחשדות נגד הנערים שנעצרו על-ידי השב"כ, ולא רגשות הצער עליהם ועל מה שהם עוברים או לא עוברים בחקירתם.
אסור, כמובן, שהרצון לשמור על זכויותיו של מי שנחקר, יתורגם לחצי קריצה לנוכח החשדות החמורים. מי שמנסה לרצוח על-רקע לאומני הוא טרוריסט, גם אם ברוב זמנו הוא בחור נחמד ונורמטיבי להפליא, בן טוב להוריו ותלמיד נוח ונחמד למוריו.
