אם פעם היה זה השמאל ששלט במדינה, הרי שבמרוצת השנים עבר הכדור לידי הימין. הנטייה הגוברת אצלנו ימינה היא, בעיקרה, בזכות המתנחלים, שהטביעו עליה את חותמם. הגדילו עשות חובשי הכיפות הסרוגות, הנחשבים למושלים בכיפת הימין. כך הפכה המפד"ל המתונה, של פעם, בראשותם של יוסף בורג וזבולון המר, ל"בית היהודי" המתלהם של
נפתלי בנט ו
איילת שקד, ובואריאציה עכשווית - ל"ימין החדש".
מסתבר ש"לימין שור" איננה רק פקודת מסדר צבאי שיגרתית, היא גם השקפת עולם פופולרית, המשתרשת היטב במדינת ישראל. אז ממש בדומה לעולם הגדול, נעה גם בארץ המטוטלת ימינה. רישומו של הימין, על חשבונו של השמאל, ניכר מיום ליום יותר ויותר. בולטים בו חלקו הארי של הליכוד, המכתיב למפלגה את הטון, "הימין החדש" על כל פלגיו, ומרבית אנשיהן של המפלגות החרדיות בראשות' שס.
מעשים יצריים
בעוד שהשמאל עדיין שקוע בתרדמת החורף העמוקה שלו, הימין עירני, כוחני ואלים. מסייעים בידיו ארגונים קיצוניים, שברובם הגדול הם ספיחים של תנועת "כך", מיסודו של הרב מאיר כהנא, שאינם בוחלים במעשים יצריים, המקוממים כל בר-דעת מתון.
העמדות שבהן דוגל הימין הקיצוני נושאות אופי פאשיסטי, לאומני וגזעני, ככל שהמדובר ביחסים עם הערבים שבתוכנו. זאת ועוד: שאיפתו של הימין המתלהם לארץ ישראל השלמה ולהרחבתן של ההתנחלויות, רק תוביל למצב של מדינה אחת, דו-לאומית, ללא רוב יהודי, ובכך תמיט חורבן הן על מדינת ישראל והן על הציונות.
האמת חייבת להיאמר, שבשנים שחלפו מאז רצח רבין איבד השמאל את קולו לימין, ולא עלה בידיו להחזיר לעצמו את בכורתו. הגיעו הדברים לידי כך שבחברה הישראלית דהיום שולט ממש ימין מתלהם, שצעקנותו רק הולכת וגוברת.
אם וכאשר יתעורר יום אחד השמאל מתרדמת החורף הארוכה שלו, מן הסתם כבר יהיה מאוחר מדי בשבילו. בינתיים מומלץ לו ללמוד את שיטותיו ואת דרכי מאבקו של הימין, אם אומנם אין לו דרך אחרת לנחול הצלחה.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
