שתיקתו הרועמת של
בני גנץ מציבה בפני ציבור הבוחרים הישראלי סימן-שאלה גדול אם יש בכלל טעם להצביע עבורו, כל עוד הוא מסתיר מפניו את דיעותיו הפוליטיות, הברורות. אלא שמסתבר שגם
גבי אשכנזי אינו מוצא אף הוא צורך לחשוף בפומבי לאיזה כיוון פוליטי הוא חותר, ושומר על שתיקה בכל עניין שעל סדר היום.
המסקנה המשתמעת מכך היא שאשכנזי, בעצם, עוד גרוע מגנץ. יתרונו של זה האחרון על פני אשכנזי הינו בכך שהוא אומנם לא מצא את עצמו, מבחינה אידיאולוגית, באף מפלגה, אלא שלמרות הכל, הינו בעל עמדות אמיתיות.
הצעות מפתות
אחרי ככלות הכל יש לזכור שאשכנזי טרם החליט באיזו מפלגה הוא אמור לרוץ. אף שלפי פרסומים עדכניים הוא קיבל הצעה מפתה במיוחד מ
יאיר לפיד, הוא סירב, עד עצם היום הזה, לקבל החלטה מיידית.
אלא שזו איננה עדיין חזות הכל. מסתבר, שאשכנזי קיבל הצעות מפתות משתי מפלגות נוספות לפחות. אם להסתמך על הפרסומים האחרונים. משתמע מכך שרב אלוף במילואים גבי אשכנזי יודע היטב בסתר ליבו שהוא, למעשה, "שחקן מהמר" במשחק הבחירות, ושהוא עשוי, לפיכך, להכריע את הכף לטובת ראש ה
ממשלה הבא.
קוו ואדיס
הזייתו של גבי אשכנזי, כאילו הוא המסי של הפוליטיקה הישראלית, היא דוגמה לפשיטת הרגל המוסרית-פוליטית שבה אנו, בעצם, חיים. משתמע מכך שאם אשכנזי יהיה שר החוץ אצל לפיד, אבל לעומת זאת שר הביטחון אצל נתניהו - הוא ילך כמובן עם ביבי. לעומת זאת, אם יהיה אשכנזי שר ביטחון אצל נתניהו, אבל ראש-ממשלה מטעם מרצ - פניו יהיו מודות לעבר מרצ.
על-פי הנחה זו, עשויה מדינת ישראל למצוא את עצמה עם שר ביטחון, שיום אחד נמצא בעבודה, וביום אחר ירצה להתחרות על ראשות הממשלה מטעם הליכוד. השאלה היא איזו מין מדיניות ינהל שר שכזה, והאם אנחנו, כאזרחים, יכולים לסמוך על שיקול דעתו.
אין זאת כי אם הגיע הזמן שאנחנו, האזרחים, נדרוש משהו ראוי וטוב יותר ממי שמבקשים להוביל אותנו בזמנים הקלים ובזמנים הקשים יותר. הגיעה העת שלא נסמוך על הבטחות מפתות ממי שאינם מסוגלים להתחייב לכיוון מסוים.
בה בעת הגיע הזמן לדרוש מהמפלגות שלא לנהל מערכת סחר-מכר בכוכבים מטעם עצמם ולהסביר לציבור הבוחרים מהי הדרך שבה הן מתכוונות ללכת, ובעיקר לאן הן מתכוונות להוביל אותנו.
