היה זה נשיא ארה"ב רונלד רייגן אשר הגדיר בשעתו את ששת המילים הכי מפחידות בשפה האנגלית: "אני מהממשלה ואני פה כדי לעזור".
בפוליטיקה הישראלית, הצינית כל כך, מועמד נבחר כמעט תמיד על-רקע מצע מעורפל, המוגש בדרך כלל על הצד השלילי והלעומתי. לאחר היבחרו הוא זוכה לתיק על בסיס רנדומלי, בהתאם למשחקי הכוחות הקואליציוניים. הזיקה בין התיק לבין ניסיונו האישי או המקצועי של השר הטרי שרירותית במקרה הטוב, והפוכה בתכלית במקרה הרע. בדרך כלל התוצאה קטסטרופלית, ואת הנזק ניתן לתקן, אם בכלל, רק אחרי שנים של עבודה. המועמד, בינתיים, ממשיך לכהן בממשלות נוספות, לאחר שהתגלח על זקנם של אזרחי ישראל. מדובר במסורת ארוכת שנים. הדוגמה העדכנית ביותר לכך הוא המקרה המוזר של ליברמן ותיק הביטחון.
בגלל זה האוזניים שלי תמיד מזדקפות כשמועמד פוליטי מבטיח "לשרת את אזרחי ישראל, בכל מקום שהם". יהודי שרוצה לעזור לי? זה תמיד מעורר חשד.
במקרה של
גל הירש אני קצת פחות חשדן. לא בגלל שהוא ביטחוניסט. בפוליטיקה הישראלית מוכרים אותם בקילו. גם לא בגלל שהוא בחור טוב. אם זו הייתה הסיבה, אז הייתי צריך להצביע למוסכניק שלי, או לגבאי.
כאשר מועמד מסמן מראש תיק כמטרה מוגדרת עוד במהלך הקמפיין, הדבר משכנע אותי, לפחות ברמה האינטואיטיבית, שמדובר באדם שבא לעבוד. גל הירש סימן את המשרד לביטחון הפנים.
המשטרה פוסט עידן אלשיך היא מנגנון מוסדי שיצא מכלל שליטה. ביותר מדי מקרים חרגה המשטרה מסמכותה ופלשה הרחק אל תוך תחומה של הרשות השופטת. אבני יסוד עליהן מושתתת מערכת החוק בדמוקרטיה הישראלית, כגון חזקת החפות וההליך ההוגן, נרמסו ברגל גסה. אותו רציונל המוביל מפכ"ל להתבטא בכלי התקשורת בנוגע לסיכויי הגשת כתב אישום כנגד חשוד, מוביל תובעת משטרתית בדרגת תנ"צ לשקר בנוגע לאמינות מצלמות מהירות, ולבסוף מוביל שוטר לירות באזרח ברחובה של עיר, ככל הנראה בניגוד לנהלים. הרציונל לפיו השוטר הוא גם השופט וגם התליין הוא רציונל מסוכן. לכולנו.
את המפגש הטראומטי עם המשטרה, שכל-כך הרבה אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק עברו אותו, עבר גל הירש על בשרו. הוא עצמו נבלע ועבר במעיים הריריים של מערכת אכיפת החוק. לאחר שנפלט בקצה השני, מעוך ומרוסק, הוא קם, ניער את עצמו, והחליט לחזור חזרה בשביל לתקן את כל מה שדפוק במערכת.
יש סיכוי טוב שהמועמד גל הירש יתקן את העוול שעבר האזרח גל הירש במפגשו עם המשטרה. גל הירש בגלגולו הנוכחי הוא תופעה חד-פעמית שאסור לדמוקרטיה הישראלית להחמיץ אותה.
