להיזכר בימים עברו ולקשרם עם ההווה.
ש"ס בראשות דרעי שפעם הגיעה ל-17 מנדטים, נלחמת היום עם אחוז החסימה והיו"ר שלה מתחנן בפני ליצמן שיחבר את ש"ס ל
יהדות התורה ויצילה מחרפת ההכחדה; שתיכחד לאט ובכבוד.
הרב
עובדיה יוסף ז"ל הלך לעולמו והשאיר אחריו מורשת עשירה, ספרים יקרי ערך, וקלטת בה התוודה "דרעי גנב רשע". הוא השאיר מפלגה שעברה רגע נבוך בגין הקלטת הזו, אך חיש מהר העניין נמוג וחלף. דרעי שהחזיר את המושכות לידו עוד בימי הרב עובדיה, ביקש להתפטר לאחר לכתו של עובדיה כתגובה על פרסום הקלטת, אך חזר בו מהתפטרותו וקיבל עליו את מרות מועצת החכמים שהפצירה בו להשאר. ש"ס לא התפרקה ובסקרים של אז חזרה למקומה הטבעי.
אבל משהו ממורשת הרב הותיר טעם מר. משהו שאני ואתה וכולנו מרגישים עמוק בתוכנו את מרירותו, את החומצה שלו, הרגשה קודרת ומדכדכת ובעיקר מתסכלת. גם הדתי והחילוני והאתאיסט היהודי- כן יש דבר כזה, גם הוא רצה להיאחז במשהו, רצה להאמין כי מי מאיתנו עודנו אוחז בחוט האמת ולא מרפה. הרב עובדיה אולי היה אחד האחרונים שבנפתולי ליבנו ראינו בו את האיש שאוחז באמת הגם ולא כולנו הסכמנו עימה. הרב עובדיה היה אדם ישיר שחלק מאיתנו אהב לבקר אותו ואף השמיצו, אבל כולנו כן כולנו האמנו בו וביושרו ואף בסוד ליבנו הערכנו אותו כחלופה נאותה לכל הציניות והאירוניה הארורים השולטים בנו וכבר יצאו לנו מהאף.
הרב עובדיה ואני מעדיף לקרוא לו כאן 'סבא עובדיה' היה אדם ישיר וישר, אמר את כל אשר על ליבו באופן בוטה וישיר וכולנו אהבנו את התכונה הזאת, אהבנו את הכנות הבוטה הזו שכה חסרה בימינו. גם מי שביקר אותו והקניטו העריץ בסוד ליבו את הסבא הבוטה והישיר.
עד שבאה הקלטת. עד שראינו במו עינינו כי תוכו אינו כברו. וברגע אחד משהו קרס. התפוגג. משהו שבנינו עליו בניינים וארמונות, משהו שחיבר אותנו עם חלום מתוק כי לאמת יש חוט ואנו חשים את החוט הזה כמעט נוגע בו, ולפתע החוט הזה נקרע. הכל קרס באחת כאשר נוכחנו כי גם הסבא הוא כמונו ציני לעייפה.
הבעיה של עובדיה ושל כולנו היא ברעיון של 'למנף את האמת', לווסת אותה ולו לזמן מוגבל עד שנשיג את המטרה הנשגבת והטובה עבורנו. מכאן הדרך קצרה ליפול לבור של המחזיק במונופול על האמת. זאת ועוד, כי כאשר אנו מתקשים להוציא לפועל את המונופול הזה כי בעצמנו איננו משוכנעים בתקניותו או איננו מצליחים לשכנע את האחרים בו, או אז פונים בלית ברירה אל הדרך המהירה והבטוחה מכולן- אל דרך המרמה וגניבת הדעת. פשוט בונים דרך מפותלת שתוביל בסופה אל האמת המווסתת על-ידינו, דהיינו אל האמת שאנחנו משוכנעים כי היא כה טובה עבורנו.
עובדיה האמין בנסיון של דרעי למרות ולא האמין לאיש דרעי שלדידו אשם הוא באישומים נגדו, אבל טובת הכלל הנחתה את עובדיה כי דרעי יעמוד בראש ש"ס וישיג בדרך המפותלת שלו את האינטרס של ש"ס. זו הייתה האמת 'הטובה עבורנו' של עובדיה שהאמין בה ופנה בלית ברירה אל דרך גניבת הדעת בשביל לסלול דרך לאמת שלו ולקבל את המונופול עליה.
אני חושב כי אין לווסת את האמת ואין למנפה גם עבור המטרה הנעלה מכולן כי לאמת אין מונופול. בסופו של יום ומי שינסה לקנות את המונופול על האמת שלו- יפול באותו הבור של המונופול שכרת.
וכל השאר היסטוריה. הגורל חס על עובדיה ולא נפל בחייו באותו הבור, אך האמת שלו נפלה גם נפלה לאחר מותו, נפילה קשה ואכזרית כאשר ש"ס בת טיפוחו ובבת עינו הלכה והידרדרה עד שגירדה את אחוז החסימה והיו"ר שלה עודנו מתחנן בפני ליצמן שיצילה מחרפת ההכחדה המיידית; שתיעלם לאט ובכבוד. תחושת התסכול שאחזה ברובנו שהתעכבתי עליה לעיל, עדה היא כאלף עדים על קריסת האמת של עובדיה שבסופה באה גם באה הנפילה לבור.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
