בני גנץ רוצה להיות
יצחק רבין - אבל הוא לא. הוא לעולם גם לא יהיה. הוא דומה יותר לכלי ריק. אין בו מאומה שאפילו מזכיר את רבין. וחשוב להיזכר: רבין, לקראת הקדנציה השנייה שלו, ב-1992, היה איש מנוסה מאוד, מי שכבר כיהן הן כראש
ממשלה והן כשר ביטחון. ולפני כל אלה, הוא גם שימש שגריר בארצות הברית. כל זה לא מנע מרבין, כמובן, מלעשות טעות קולוסאלית, מדממת, שנכנסה עד מהרה למצעד האיוולת העולמי, אבל לא בזה העניין.
גנץ מגיע לעמדה שבה הוא נמצא כעת עם אפס ניסיון - ועם אפס אידיאולוגיה. הוא הקים מפלגה בלי מצע, ללא עקרונות יסוד - ועם חיבורים שלא כדרך הטבע. לדוגמה: שתי דמויות מפתח ברשימה שלו,
מיקי חיימוביץ ו
יועז הנדל - מה המשותף לשניהם? הפנים הנאות? העובדה ששניהם מוכרים בציבור בזכות מעורבותם בכלי תקשורת כאלה ואחרים? ומה טיב החיבור בינו לבין יעלון? כלום ישבו השניים האלה, ערב ההכרעה להתאחד, או להתחבר, מונח שכה התחבב על פוליטיקאים-בגרוש בעת האחרונה, כדי לגבש מצע משותף או שכל מה שהיה מעניין אותם הוא השריונים של החברים שלהם?
אין ספק, שיצור הכלאים שהקים גנץ, שאליו יצטרף, כנראה, גנרל שלישי בדימוס, הוא לא מפא"י של פעם או
מפלגת העבודה של רבין. אין שום דבר משותף בין חלקיה השונים - ואם עוד יצטרף אליה
יאיר לפיד, עוד דמות מעולם התקשורת, שמקבלת עד היום חיבוק מפנק מחברים שנשארו מאחור - וגם, אגב, ממו"ל ידוע שעימו הוא נפגש בסתר אין ספור פעמים - אז בכלל אפשר לשאול מה למפלצת הרב-ראשית הזאת במקומותינו?
מכוח מה מבקש כל הערב-רב הזה שנולד בחטא את הזכות לנהל את המדינה? היש למרכיביה השקפת עולם משותפת? חזון משותף? כלום באמת יכולים גנץ ובני בריתו החדשים להציג מתווה שונה מזה שבו הולך כעת
בנימין נתניהו? האם יהיה זה מופרך להניח שהדבק היחיד שמחבר ביניהם הוא הסלוגן רק-לא-ביבי?
אז זהו. תם עידן התקינות הפוליטית שנשענת על מצע אידיאולוגי משותף - ולכן יכול גנץ לתעתע בציבור. עם מטען ערכים דל במיוחד הוא יצא לאוויר העולם הפוליטי רק בגלל שהוא היה פעם רמטכ"ל - וזה ממש לא מספיק. זאת אפילו חוצפה הגובלת באחיזת עיניים. יועצי התקשורת שמקיפים אותו מנסים לבנות משהו שניתן להיאחז בו - אבל זה לא קורה. אוסף הקלישאות שהוא הקריא מטלפרומפטר, בנוכחות להקת מעודדות שפרצו בצרחות במקומות הלא-נכונים, נראה עלוב. וצריך לזכור, האיש, ככל שידוע, מעולם לא כתב מאמר או ספר או משהו שיכול ללמד על השקפת עולמו. וזה ניכר היטב מתשובותיו בראיון שקיימו עימו בעיתון-הבית שלו. יועצי תדמית מכינים אותו. אסטרטגים בונים אותו בקפידה - אבל אני מתקשה לראות בו מנהיג לאומי. אין לו את זה. הוא יודע לדקלם את מה שמכינים לו - וזה לא מספיק.
ועוד לא אמרנו כלום על תקופת כהונתו בראש הפירמידה בצבא.
מבקר המדינה אמר את דברו בצורה הכי נחרצת שרק אפשר להעלות על הדעת - אבל בכך אין די. מי שבוחן את כל הדרך שבה הוא עשה בצבא יכול להתרשם שאם חלילה משהו ישתבש באמצע הדרך, נצטרך כולנו להיכנס למקלטים למשך פרק זמן בלתי מוגבל. אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי. לא תהיה דרך חזרה. גנץ יהיה תקוע בחיינו כמו מסמר בלי ראש.
ואני אומר: אסור לתת לזה לקרות. עם לפיד או בלי לפיד, האנדרוגינוס הזה צריך להישאר מאחור למשך קדנציה או שתיים - ואז לחזור אלינו עם סל של עקרונות משותפים לכל חלקיו או לחזור ולהתפרק לגורמים שמרכיבים אותו היום. וזה לא יהיה נורא. האופוזיציה מחשלת.
