היא נולדה בעספיא להוריה הדייה וסולימן. האב סולימן היה קבלן בניין שבנה בתים רבים בעספיא. עם מחלת אביה שסבל מבעיות בכליות פתחו הוריה חנות מכולת ועבדו בה עד צאתם לגמלאות. במשפחתה הדתית מסורתית גדלו חמש בנות ושני בנים. רג'אא היא הבת האמצעית, שמטעמי דת אינה ששה להצטלם.

בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת היא מסיימת כתה י"ב בעספיא במגמה מקצועית, הופכת להיות חילונית ונרשמת לאוניברסיטת חיפה. באותם ימים היה אסור על נשים דרוזיות ללמוד מחוץ לכפר. רג'אא מתחילה ללמוד באוניברסיטה ואולם אנשי הכפר, בעקבות לימודיה, מטילים חרם חברתי על הוריה שמונעים ממנה להמשיך ללמוד. היא מפסיקה ללמוד ומתחילה מחדש. הדבר נמשך כך שלש שנים.

ב-1983 היא מתארסת, נישאת לזאהי מנסור (איש חינוך ששימש כמנהל פנימית הורים והיום הוא מכהן כמנהל מדור יבוא ויצוא בבז"ן בתי הזיקוק בחיפה) וכך, היא משתחררת מאחריות הוריה כלפי לימודיה. רג'אא נרשמת מחדש לאוניברסיטת חיפה ולומדת בשנה הראשונה מתימטיקה וסטטיסטיקה.

היא לומדת נהיגה ומוציאה רישיון. במהלך השנים היא חוזרת בתשובה, מתחזקת בדת הסודית של הדרוזים, ומוותרת על רישיון הנהיגה מטעמים דתיים, שכן אישה דרוזית דתיה אינה נוהגת ברכב. בסוף שנת הלימודים הראשונה היא יולדת את בנה השני (אמיר, היום בן 34 - מהנדס בעל חברה כרמל-הנדסה אזרחית בע"מ) ומפסיקה את לימודיה.

בנה השלישי ארז בן 25 משרת כיום בשרות סדיר בצה"ל ובמקצועו הוא מהנדס אזרחי שהתמחה בקונסטרוקציות. בתה דינה, בת 21, לומדת שנה שלישית פסיכולוגיה ומוזיקה באוניברסיטת חיפה.

באותם ימים לא היו בעספיא משפחתונים ומעונות יום שיקלו על נשים לצאת ללימודים. "חיפשתי עבודה חלקית, מספרת לי היום רג'אא, והצטרפתי למפלגת מפ"ם ועבדתי מטעמה במשרה חלקית כאחראית על מועדון נשים בעספיא.

במקביל, פעל בעספיא סניף של נעמ"ת. עם התחלפות הרכזות בו הוצע לי לעבור לנעמ"ת כרכזת מועדון נשים. עברתי למפלגת העבודה והמשכתי את עבודתי בנעמ"ת עד שנת 2008. במסגרת נעמ"ת הספקתי לפתוח שני גני ילדים ופעוטון בבוקר ואחר-הצהריים ניהלתי את מועדון הנשים".

במהלך עבודתה בנעמ"ת מסיימת רג'אא תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה במדעי המדינה וסוציולוגיה, והיא פעילה חברתית פוליטית.

ב-2007 פוקד אותה אסון. בנה הראשון כרמל, נהרג בתאונת דרכים בהיותו סטודנט שנה שנייה באוניברסיטת חיפה. התאונה אירעה בעליה לכניסה לעספיא כאשר רכבו התנגש חזיתית עם ג'יפ שבא מולו. בן 23 וחצי היה במותו.

"החיים השתנו אצלי", היא אומרת לי היום. "פרשתי מעבודתי בנעמ"ת ב-2008 ונשארתי שנה בבית. לימים החלטתי להגשים את חלום נעורי (שבאותה עת לא היה לי זמן להגשימו מחוסר זמן) ולהקים מרכז למורשת הדרוזית על-מנת לשמר ולשחזר את המורשת שהייתה קיימת לפני 100 שנים עד לכניסת המים והחשמל לעספיא בשנות הששים המוקדמות של המאה הקודמת, וכן להסביר לקהל הרחב כולל תיירים על אורח החיים הדרוזי ועל השינויים שעוברת חברה זו תוך שימת דגש על מעמדה של האישה הדרוזית מכמה היבטים: הדתי, דיני אישות, תעסוקה, השכלה, שוויון ועוד, ובנוסף לחשוף את המורשת לילדינו החיים היום בתקופת המחשב הפייסבוק והאינסטגרם".

ב-2009 רג'אא שוכרת מבנה עתיק בן 150 שנה בנוי מאבן מצופה בטיח, מגשימה את חלום חייה, ומקימה בתוכו את המרכז למורשת הדרוזית בעספיא הנקרא על שם בנה כרמל ז"ל".

המוזאון ממוקם בגלעין הכפר העתיק בכיכר אלמנזול שהיא הכיכר העתיקה ביותר בעספיא שסביבה התיישבו ראשוני התושבים לפני כ-300 שנים. כ-5,000-7,000 איש מבקרים בו מדי שנה, בכללם ילדי גן, תלמידי בתי ספר ושל"ח, סטודנטים מהארץ ומחו"ל, חיילים רבים, גמלאים וקבוצות של נשים וגברים ממקומות עבודה.

הנהלת המוזאון מגייסת, בהתאם לצורך, גם מדריכי תיירות הבקיאים בשפות זרות ומתאימה אותם לאוכלוסיית המבקרים. במקום, אפשר להזמין בין היתר, מאכלים וארוחות דרוזיות וגם עשבי תיבול להכנת משקאות מיוחדים.

המוזאון משתרע על שטח של 70 מ"ר וגובהה של התקרה מן הקרקע מגיע לארבעה וחצי מטרים דבר שאפשר לה לנצל את הגובה להקמת גלריה בשטח של 30 מ"ר. מסורת עבודת הרקמה והאריגה הועברה לבנות המשפחה על-ידי סבתה שהייתה ידועה בכפר כאמנית דגולה שהכינה, בין היתר, גם נדוניות לנשים רבות.

וכך, רג'אא, שתכננה בעצמה את המוזאון, הסתייעה בביצוע בעזרתן של אחיותיה בעלות מיומנות רבה. בלטה במיוחד אחותה הצעירה נואל, שאחרי שנה מפתיחת המוזאון הפכה לשותפה. "אני חולמת הרעיונות - הראש, ונואל היא הידיים המבצעות", אומרת בחיוך רג'אא.

נואל היא אם לשני בנים: רופא ומהנדס, בעלת תואר A.B כללי והיסטוריה מאוניברסיטה, מורה מוסמכת מסמינר למורים ערביים, שעבדה במשך עשרים שנים כמורה-גננת בכפר.

היא ציירת, מאיירת ספרי ילדים, מדריכה את הקבוצות במוזאון, מוליכה מבקרים שרוצים בכך אל בית בד עתיק בתוך מערה בת 200 שנה שהיה פעיל עד שנות ה-60 של המאה הקודמת ועורכת להם סיור סמטאות קצר בגלעין הכפר. ההסבר ניתן להם על-ידי נואל ומדריכי תיירות בשפות שונות: עברית ערבית, אנגלית וגם סינית...

מנקודת תצפית בגלעין הכפר ניתן לראות נוף מרהיב: הגליל, חיפה, והחרמון.

החפצים הנמצאים במוזאון הינם מאוסף אישי של המשפחה, ובחלקם נרכשו ממקורות שונים. מצאנו כאן גם תמונה היסטורית עוד מהתקופה העותומנית כאשר הסב של האחיות שקיבל את אות עיטור לוחמי המדינה ניצב מימין ולידו באמצע, הסבתא אוחזת את אימן הפעוטה.

הפריט העתיק ביותר במוזאון הינו כד שמן עשוי זכוכית מצופה בברזל מלפני 80 שנה. גם המורג, שהשתמשו בו ככלי חקלאי להפרדת המוץ מגרגרי החיטה - מקבל כאן מקום של כבוד.

"החלום שלנו היה להיות חלוצות בהקמת עסק פרטי תיירותי בגלעין הכפר", אומרת לי רג'אא ומוסיפה: "ציפינו שאחרינו יבואו נשים רבות שיפתחו עסקים בסביבת המוזאון אולם זה לא קרה. נשים שגרו בסמטאות עזבו אותן ופתחו עסקים ברחובות הראשיים ובנו את בתיהם הרחק מגלעין הכפר. בתים עתיקים בסמטאות נותרו סגורים ועזובים.

אנחנו מקוות שהמועצה המקומית החדשה בניגוד למועצה הקודמת תמצא את הדרך להחזיר לסמטאות את הפעילות התוססת שהייתה בהן בעבר, ותהפוך את גלעין הכפר לאזור תיירותי פורח עם חנויות סביבו שיהווה מקור פרנסה ותעסוקה למשפחות רבות".

רג'אא ונואל מתכננות להפעיל במקום עבור הקהל היהודי סדנאות יצירה בתחומי האריגה, הקליעה והסריגה, הכנת מוצרים מהמסורת הדרוזית וסדנאות לבישול. המעוניינים יוכלו ליצור איתן קשר.

הכניסה למוזאון בתשלום. המחיר ליחיד נע בין 15 שקלים ל-25 שקלים, תלוי במספר אנשי הקבוצה. המוזאון פתוח תוך תיאום מראש כל ימי השבוע כולל ששי שבת מ-9:00 -16:00

סיורים חינמיים free tour בכפר לבודדים מתקיימים בשבתות בין השעות 12:00-14:00.

פרטים נוספים בטלפונים:054-4665617, 052-8449591, 04-8391025