סוף שבוע קשה עבר על אוהבי "כוכב נולד". שלוש תוכניות ברצף, כשהאחרונה בהם היא התוכנית שבה מתחילים לגבש את הנבחרת הסופית היא חוויה לא קלה אפילו עבור אלה שבאמת אין להם שום דבר יותר טוב לעשות במהלך סוף השבוע. אני אישית מכיר כמה שויתרו על הפגישה השבועית עם המשפחה והיציאה הקבועה בחמישי בערב כדי לא לפספס דקה. גם משחק הכדורגל של נבחרת ישראל מול מקדוניה, שבימים כתיקונם היה מושך הרבה צופים, לא יכל לכוחות הדורסניים של מכונת "כוכב נולד" המשומנת.
כמעט לא נעים להגיד את זה, אבל גם אחרי שלושה ערבים רצוף, זה עוד לא ממש נמאס. ההפקה של תחרות הזמר הזו כל-כך מושקעת, כל-כך מהנה, שקשה לא ליפול בקסמה. מתמודדים מפתיעים, הבלחות בימוי מבריקות, דינמיקה משעשעת בין השופטים - "כוכב נולד" היא ללא ספק התוכנית המהנה ביותר בטלוויזיה כרגע.
למעשה, "כוכב נולד" מספיק בטוחה בעצמה, שהיא מרשה לעצמה לעבור משלב הירידות על המתמודדים, לשלב שבו הומור ומודעות עצמית תופסים חלק ניכר מזמן המסך. מרגול, צדי, צביקה פיק ואפילו אוחובסקי הופכים במרוצת העונות לדמויות של ממש, עם מאפיינים, שטיקים ונפח, וצביקה הדר, עם מאגר בלתי פוסק של בדיחות קרש מצחיקות למדיי, מצליח להוציא מהם את המיטב.
והמתמודדים? אין כל-כך טעם לעסוק בהם ברצינות לפני שגובשה הנבחרת, ובכל זאת כדאי לציין את מרים טוקאן, הערבייה הנוצריה בעלת קול החליל. הימור שלי - היא לא תמימה כמו שהיא נראית ותלך על עניין ערביית המחמד של התוכנית עד הסוף.
ולסיום: סוף השבוע האינטנסיבי נתן ל"קשת" הזדמנות לחשוף את מבחר התוכניות החדשות שלה. מ"סופר נני" קיבלנו פרומו באורך תוכנית שלמה ועכשיו באמת שאין צורך לראות את התוכנית עצמה. "חדשות מפתיעות" ו"כישרון או כישלון" דווקא שודרו במלואן, אבל היה עדיף אם ב"קשת" היו מסתפקים רק בפרומואים שלהן. במילים אחרות, אחרי "כוכב נולד", מוטב לכבות את הטלוויזיה.