גילה אדרעי זועמת, כנראה שבצדק. הנסיונות בבית הדין לעבודה לגשר בין ועד העובדים אותו היא מייצגת להנהלת
רכבת ישראל לא צלחו לפי שעה. השאלה אם אנו עומדים לפני קרב איתנים בין שני הצדדים תיקבע בסופו של יום לא רק בהליכת הצדדים אלה לקראת אלה, אלא ביחסי אנוש תקינים.
ההנהלה חייבת להתייחס בכבוד לעובדים ולראות בהם הון אנושי ונכס לחברה. העובדים מנגד צריכים לדעת את מקומם ולא לנסות לנהל את הרכבת במקום ההנהלה. נראה כי מאז גל השביתות ההמוני שבסופו נפלטה גילה אדרעי מן המערכת, הלקח הזה הופנם.
מאז התעשתו עובדי הרכבת והחזירו את גילה אדרעי לראשות הוועד, ובצדק מבחינתם. אדרעי אינה פוליטיקאית. היא ראש ועד אמיתית, גם אם אולי לא קורצה מאותו חומר ממנו קורצו ראשי הוועדים הגדולים של פעם. זכויותיהם של העובדים הן ציפור נפשה, וכל עובד אצלה זוכה ליחס אישי באופן שלא מותיר ספק מי באמת דואג להם. כאשר זה המצב, אין סיבה שמאן דהוא מבין העובדים יערער על מנהיגותה. היא אינה מחפשת למצוא חן ולהיראות יפה בעיני אחרים, ומשכך - שיקולים פוליטיים נדחים הצידה.
ככזו, מנסים ההנהלה ו
משרד התחבורה לערוך לה סיכול ממוקד ולהראות לה את הדרך החוצה, בין היתר על-ידי הפעלת לחץ הן על ההסתדרות והן באמצעות מערכת יחסי ציבור משומנת, שמאשימה אותה באופן אישי, מערכת שמלבה את שנאת הציבור כלפיה ואף גורמת להשארת הודעות שטנה מצד נוסעים זועמים שמאחלים לה ולילדיה סרטן.
אדרעי לא פראיירית, ואינה מכפיפה קומתה כלפי מי שלשיטתה מנסים להתעמר בעובדים. בניגוד לכהונה הקודמת כיו"ר הוועד, תגובותיה והעיצומים שהיא מפעילה כלפי מדיניות ההנהלה הרבה יותר מדודים ושקולים. למעט מקרים בודדים, היא אינה שוברת את הכלים יתר על המידה והפגיעה בנוסעים מידתית, גם אם פה ושם יש כאלו שנפגעים יותר. עיקר הפגיעה היא בהכנסותיה של החברה בתחומי המטענים והפיתוח, ובכך כוחה והצלחתה להתיש את ההנהלה.
הפסקת תנועת הרכבות ביום שישי בבוקר, טוענת בלהט אדרעי, נעשתה על-דעת ההנהלה שחששה מפנייה ישירה אליה או להסתדרות על-מנת שתמצא פתרון לפקדים החסרים במשמרת. קצר שכזה בתקשורת בין עובדים להנהלה לא אמור לקרות, וייבים לפתור אותו במהירות. אני מודע שאיני יודע למי להאמין במקרה האחרון. אדרעי מוכנה להישבע שלא נתנה שום הנחיה לשבות, אך טרם שמעתי הסבר המניח את הדעת מדוע הפקדים החולים לא טרחו להודיע על היעדרותם ולמה לא ענו לטלפונים מצד אחראי המשמרות שביקש לברר מדוע אינם מגיעים.
עשה בשכל יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד שמינה שופט בדימוס לבוררות שתכריע עם מי הצדק. אולם לנוכח העובדה שההסתדרות היא זו שממנה את הבורר, קשה לדעת מראש כיצד תעוצב הצגת ההכרעה לציבור ככל שזו תיטה לרעת ועד עובדי הרכבת.
מרתיחה ההתנהלות מצד אגף בכיר רכבות במשרד התחבורה, שבמקום לתת להסתדרות לעשות את העבודה משלו היה אמור למנות ועדת בדיקה מטעמו לבדיקת השתלשלות האירועים. במקום זאת משגר שר התחבורה הודעות נגד הוועד והעומדת בראשו. גם אם נמאס לישראל כ"ץ מגילה אדרעי, עליו לכבד את הכרעתם הדמוקרטית של העובדים שבחרו בה לייצגם ולנסות להתנהל מולה. רק כאשר כלו כל הקיצין ומוצו כל האפשרויות, כולל מגשרים ומאמצים כנים למצוא פתרון מוסכם וסביר, יש לפנות לדרך הכוח. כוחניות כבר בשלב זה תביא לכוחניות נגדית, ומי שייפגע מכך יהיו נוסעי רכבת ישראל וכלכלת המדינה.
עם מינוי המנכ"ל החדש, על הצדדים לפתוח דף חדש ביחסים ביניהם, ואם גם זה לא יצלח - לא יהיה מנוס מהפרטת הרכבת. קידום חוק בוררות חובה אותו מנסים חברי הכנסת לקדם מאז הכנסת ה-15 ללא הועיל, צפוי סוף-סוף להיכנס כסעיף במו"מ קואליציוני, ונראה כי יהיה לו תפקיד חשוב בהשבת הרכבת לפסים.
