קתדרלת נוטרדאם אינה מצוידת במכוון במתקנים נגד שריפות, כגון מערכות מזלפים המופעלות אוטומטית. הסיבה לכך היא רצון שלא לפגוע במראהו של המבנה, או חשש שהעברת חיווט חשמלי בו תגביר את הסיכון משום שקירות האבן שלה ניצבים על גבי מסגרת עץ – מדווח (יום ד', 17.4.19) ניו-יורק טיימס, יומיים לאחר הדליקה שגרמה לה נזק כבד.
נשיא צרפת,
עמנואל מקרון, הציב יעד שאפתני: שיקום הקתדרלה בתוך חמש שנים, עד למועד בו תארח פריז את האולימפיאדה. מומחים אומרים, כי זהו לוח זמנים בלתי אפשרי, וכי העבודות יימשכו לפחות עשר שנים. במקביל התברר, כי הקתדרלה הייתה רחוקה רק 30-15 מהרס מוחלט.
אזעקת אש נשמעה בנוטרדאם ביום הדליקה (15.4.19) בשעה 18:20 לפי שעון פריז, בעת התפילה האחרונה של היום. המתפללים, המבקרים והצוות פונו מיד, ומישהו פנה לבדוק את החלק הפגיע ביותר שלה – עליית הגג, הבנויה עצים עתיקים ומכונה "היער"; לא נמצא כל סימן לאש. אזעקה נוספת נשמעה ב-18:43, ואז התברר שעליית הגג עולה בלהבות. עד מהרה אחזה האש ברוב הגג, ובסופו של דבר היא כילתה אותו ומוטטה את הצריח הראשי.
משטרת פריז עדיין חוקרת את הסיבות לדליקה, ובינתיים ממשיכה להתייחס אליה כאל תאונה ולא כאל מעשה מכוון. אבל מה שכבר ידוע הוא, שבנוטרדאם לא היו אמצעי כיבוי בסיסיים המותקנים בכל מבנה ציבורי מודרני. "היה סירוב שיטתי להתקין מערכת חשמלית כלשהו ב'יער' בגלל הסיכון. כולם ידעו שעליית הגג היא המקום הרגיש ביותר", אומר פייר הוסו, נשיא האגודה ההיסטורית של פריז. ז'ק שאנו, נשיא אגודת הבונים הצרפתית, מוסיף: "היו מערכות גילוי אש, אבל לא מערכות לכיבוי אש. אין ספק שזה נושא שצריך לחשוב עליו".
במצב זה, מסביר הטיימס, התקשו הכבאים להתמודד עם הלהבות שהתפשטו במהירות. החוק הצרפתי אומנם מחייב התקנת מערכות כיבוי בכל הבניינים, אך הממשלה המקומית מתקשה לאכוף אותו ובמיוחד מהססת לעשות זאת כאשר מדובר במבנים בעלי משמעות ארכיטקטונית ייחודית – למרות שבמקרים רבים הם במצב המסוכן ביותר. אחת הסיבות לכך שהאש התפשטה במהירות כה רבה מתחת לגג הייתה, שבנוטרדאם אין "מסדרונות אש" – מרווחים בין חלקי העץ (כמו ביערות), שמטרתם לעכב את התפשטותה.
לעומת זאת, הכבאים של פריז היו מוכנים למקרה שכזה, לאחר תרגולים רבים של טיפול בדליקות במבנים כמו הנוטרדאם ובזכות היכרות רבה עם המקום. בשנה שעברה הם ערכו שני תרגילים בנוטרדאם, שהתמקדו בהצלת תשמישי הקדושה ויצירות האומנות. כך למשל הם ידעו, שעליהם להשתמש בסירות כדי לשאוב מים מנהר הסיין הסמוך.
500 כבאים הוזעקו למקום, כאשר 400 מהם עסקו בכיבוי האש ו-100 בהצלת אוצרות הדת והארכיטקטורה שבקתדרלה. כאשר היה ברור להם שהגג עומד לקרוס, הם התמקדו במניעת התפשטות האש לחזית המבנה – וכך הצליחו למנוע הרס מוחלט שלו. הכבאים שהופקדו על חילוץ החפצים הצליחו להוציא רבים מאוד, אך לא את הגדולים והכבדים שבהם. חלונות הזכוכית הענקיים דמויי השושנה – מהסמלים המוכרים ביותר של הנוטרדאם – לא נפגעו.
רקטור הקתדרלה, פטריק שאבו, אמר, כי עובדיה בודקים שלוש פעמים ביום את גלאי האש המותקנים מתחת לגג העץ. לנוטרדאם גם יש יחידת כיבוי משלה, שאנשיה מוצבים דרך קבע בתוכה ואשר מגיעים מיד למקום בו מופעלת אזעקת אש.
לפני הדליקה בוצעו בנוטרדאם עבודות שימור, אשר התמקדו בחיזוק הצריח ובתיקון כמה מקורות העץ עליהן נשען הגג, ורוב המבנה היה מכוסה בפיגומים. קורות אלו, שרבות מהן ניצבות באתר מאז הקמתו במאות ה-12 וה-13, היו "פיסת האמנות האמיתית שהציבור אינו רואה", כדבריו של מהנדס הבנייה אוליבר דה-שאלו. אלא שככל שחולפות השנים, הן מתייבשות יותר ויותר – וכמובן הופכות ליותר דליקות.
העבודות בוצעו בידי חברת האחים פרר, אשר 12 מאנשיה עבדו באתר ביום הדליקה – אך סיימו את עבודתם לפני שהיא פרצה. עבודות שיקום תמיד מגבירות את סכנת הדליקות, משום שהן מצריכות שימוש בחומרים דליקים; בשנה שעברה ניזוקו קשה שני אתרים אחרים בפריז במהלך עבודות כאלה.
המשימה הדחופה ביותר כעת היא לבחון את יציבותה של הנוטרדאם ולהבטיח שחלקים ממנה לא יתמוטטו. קרוב לוודאי שיהיה צורך להסיר את הפיגומים שניזוקו ולהתקין אחרים, ולחזק את הטיח בין האבנים שנחלש בשל הלהבות.
