כרגע צריך לירות בלי הפסקה. לנטרל את הנצרה עד להודעה חדשה. שפוך חמתך על החמאס, אם כי בבקרה. ואם המודיעין הישראלי לא איבד את חיוניותו - לפגוע בראשי ארגון הטרור. לא לחדש את מדיניות הסיכולים הממוקדים אלא בימים בהם הם מפרים את הפסקת האש.
אל תבינו בשוגג. יש באמתחתי ביקורת ארוכת שובל על מדיניות ישראל. תמונת המצב בתמצית: ביבי לא נלחם בחמאס מפני שהוא (וגם
נפתלי בנט) מעוניינים במצב הקיים כדי לא לנהל משא-ומתן מדיני עם הרשות הפלשתינית וכדי להחלישה, וזו בכייה לדורות. נכון שאבו מאזן סרבן שלום. נכון שגם
בנימין נתניהו.
ביבי נוהג נכון שאינו נחפז לקרבות ומעוניין בהפסקת אש ממושכת ככל האפשר, והוא מתאפק לעתים כראוי שאינו מגיב על פרובוקציות. ביבי נכשל בהשגת פשרות מעשיות עם חמאס והותיר את האוכלוסייה שם ללא עבודה ועם מעט חשמל ובלי דייג ובלי כסף. בסוף הוא נעתר או נכנע ומעניק משהו. לא מספיק ומאוחר מדי. והעיקר, תמיד זה נראה שנכנע ללחץ. אבל איזהו חכם? "הרואה את הנולד". ביבי לא עונה על הקריטריון הזה בעזה.
הוא הגיע להישגים ניכרים בשיתוף הפעולה עם מצרים, והוא ניהל נכון עם משה (בוגי) יעלון ו
בני גנץ (כן, ביבי, מה לעשות?) את מבצע צוק איתן. זה הביא שקט לשלוש שנים וחצי. אי-אפשר לצפות ליותר. אז עתה היה צריך להסדיר את הדברים בנדיבות וברוחב לב, אבל לא כמי שנגרר בחולשה. זה נכון.
ועוד איני יודע לומר מי גרם לסבב הלחימה הנוכחי, ישראל או הפלשתינים. ייתכן שדווקא הם בגלל לוח השנה (יום הזיכרון, העצמאות, ולהבדיל אבל גם חביב - האירוויזיון). זה הרקע. אין להינתק ממנו.
אך כרגע יש מציאות אחרת. חמאס עושה פרובוקציה מתמדת ומתמשכת לאורך הגדר בנגב המערבי, ולעתים הקטטה יוצאת מעט משליטה ויש נפגעים ואז הוא יורה באורח פרוע ובלתי מידתי מאות רקטות לעבר ישראל, ועל זה יש תשובה אחת ויחידה: זרוע ארוכה. מכה יותר כואבת מכואבת. שיחושו מה זה, "עד כלות, עד תום, עד אי-בינה. כבר אמרנו ונחזור - "שפוך חמתך על החמאס".
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
