האיחוד האירופי הופך להיות כלב השמירה המוביל מול ענקי עמק הסיליקון, תוך שהוא עצמו ומדינות החברות בו נוקטים בצעדים תקיפים נגד הפצת שנאה, תוכן אלים והטעיות ברשת. כמה מן הממשלות אף מציעות חקיקה מרחיקת לכת יותר, כגון הצעה בריטית למנות רגולטור מיוחד שיטפל באינטרנט. כעת השאלה היא, האם היבשת אינה הולכת רחוק מדי – מדווח ניו-יורק טיימס.
פרופ' דייוויד קיי, אשר מונה בידי האו"ם לבדוק האם ממשלות אינן פוגעות יתר על המידה בחופש הביטוי, חושש שזה בדיוק מה שקורה באירופה. לדבריו, החוקים החדשים ביבשת מתחילים לצנזר פוסטים, סרטונים, פורומים ותוכן אינטרנטי אחר. לדברי הטיימס, הוויכוח באירופה משקף את הבעיות הניצבות בפני ממשלות, כאשר הן מבקשות למנוע הפצת תכנים מסוכנים בלא לפגוע בחופש הביטוי האישי.
חברות הטכנולוגיה עצמן מבקשות עוד אסדרה שתחייב אותן לפעול בעצמן, במקום להעביר את סמכויות האכיפה לידי הממשלות. לעומתן אומר הנציב האירופי דימיטריס אברמופולוס, הדוחף ליותר מעורבות ממשלתית, כי היא מוצדקת לנוכח השימוש הנעשה ברשתות החברתיות כדי להלל פעולות טרור, להטות בחירות ולהפיץ שנאה; "האינטרנט הוא שדה הקרב החדש".
עם זאת, ישנם אירופים מן השורה המרגישים על בשרם את השלכות המדיניות המתרחבת. יורג רופ, עובד סוציאלי ופעיל פוליטי מגרמניה, סולק מטוויטר בעקבות מה שהתפרש כביקורת חריפה על אנגלה מרקל והמהגרים לגרמניה; אם טוויטר לא הייתה עושה זאת, היא הייתה מסתכנת בקנס של 50 מיליון אירו. רופ טוען שמדובר היה בסאטירה, והוא הראה לטוויטר ציוצים קודמים שלו בהם תמך במהגרים. טוויטר דחתה את פנייתו, והוא נאלץ לשלם 450 אירו לעורך דין ששכנע אותה; כעת הוא הרבה יותר זהיר בציוציו. טוויטר אומרת בתגובה, כי רופ הפר את כלליה, וכי בשנה שעברה נקטה בפעולה רק ב-10% מן התלונות שקיבלה בגרמניה על תוכן אסור.
גרמניה העבירה את אחד החוקים החריפים ביותר נגד הפצת שנאה ברשת, ולדברי וולפגנג שולץ, חוקר אינטרנט מוביל במדינה, הוא לא הוביל לחסימת תכנים בהיקף רחב כפי שחששו מתנגדי החוק. עם זאת, החוק מעלה שאלות לגבי חובתן של החברות לעקוב בעצמן אחרי התכנים במקום לסמוך על המשתמשים שיעשו זאת; הכי פשוט מבחינתן הוא להוריד תכנים מעוררי מחלוקת, אומר שולץ.
ארגון אמנסטי טוען, כי בספרד הורשעו 60 איש מאז 2015, המועד בו הורחב החוק למאבק בטרור והוא חל גם על תכנים ברשתות החברתיות. קסנדרה ורה בת ה-21 הורשעה לפני שנתיים בשל ציוצים, שלדבריה היו בדיחה על הרצח של בכיר במשטר הפשיסטי של פרנסיסקו פרנקו. היא נדונה לשנת מאסר, אך העונש הומר למאסר על תנאי בעקבות הסערה הציבורית שחולל.
מקור נוסף לביקורת הוא כלל "הזכות להישכח" של האיחוד האירופי משנת 2014. מאז 2016 הסירו עיתונים בבלגיה ובאיטליה תכנים מארכיוניהם האינטרנטיים, בשל חוק זה. בשנה שעברה הורה בית משפט לגוגל להסיר תוצאות חיפוש בנוגע לרופא הולנדי, אשר בשנת 2014 פורסם בבריטניה שהושעה בשל טיפול רשלני. מייסד ויקיפדיה, ג'ימי וויילס, אומר שהמקרה הזה מהווה תמרור אזהרה: הרגולטורים האירופיים עלולים להוביל למצב בו הלגיטימיות של תוכן באינטרנט תיקבע לפי מקום מושבו של מי שמפרסם אותו, וכך ייפגע היתרון העצום של החלפת מידע בינלאומית.
התנועה לעבר אסדרה של הפלטפורמות האינטרנטיות באירופה צוברת תאוצה, מדווח הטיימס. בשנה שעברה אישר הפרלמנט האירופי חוק המחייב את חברות האינטרנט להסיר תכנים הקשורים לטרור, או שיסתכנו בקנס של עד 4% מהכנסותיהן העולמיות. החוק הזה עדיין מצריך כמה שלבי אישור בטרם יהפוך למחייב, ומבקריו טוענים שהוא אינו ברור דיו ומעניק יותר מדי סמכויות מחיקה לחברות. בחודש דצמבר הזהיר נציג האו"ם, שחוק זה עלול לפגוע בגישה למידע, בחופש הדעה והביטוי, ולהשפיע לרעה על תהליכים פוליטיים וציבוריים.
ממשלת גרמניה הציעה בחודש שעבר חוק נרחב, אשר יאפשר להסיר מהרשת חומר פוגעני – כולל כזה התומך בטרור, מסית לאלימות, מעודד התאבדויות, מטעה במזיד, מהווה אלימות רשתית או אינו מתאים לילדים. ואילו ארגוני זכויות אדם טוענים, כי התגובה כלפי חברות הטכנולוגיה משמשת לעיתים ככסות לצנזורה, במדינות כמו מלזיה, מצרים וקניה.
