דרך ההתמודדות השכיחה ביותר בקרב הציבור היהודי עם אירועי הטרור של האינתיפאדה השנייה היא הסתגלות למצב. לעומת זאת, דרך ההתמודדות של ערביי ישראל היא השלמה עם הגורל. כך עולה (ג', 19.6.07) ממחקר שנערך בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה.
המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 100 איש, מהאוכלוסיה היהודית ועוד 100 איש, מהאוכלוסיה הערבית אשר גרים בערים המעורבות בישראל וחוו התקפות טרור בתל אביב-יפו, חיפה וירושלים.
עוד עולה מהנתונים, כי דרך ההתמודדות השכיחה בקרב הציבור היהודי הייתה הסתגלות למצב. כלומר, בין הפעילויות שהיו מבצעים הם: הסעת הילדים במכונית הפרטית, תכנון דרכי פעולה כשעולה אדם חשוד לאוטובוס, הימנעות ממקומות ציבוריים וכדומה. הדרך השנייה ברשימה היתה התכנסות רגשית, כלומר התעלמות מהמצב או דאגה לרווחה אישית, במקום השלישי ברשימה הייתה השלמה עם הגורל ובמקום האחרון היתה התמודדות אקטיבית כגון: פנייה לסיוע, פנייה לפעילות חברתית או פוליטית.
לעומת זאת, דרך ההתמודדות של האוכלוסיה הערבית הינה שונה מזו של האוכלוסיה היהודית. על-פי התוצאות, הדרך המועדפת להתמודדות בקרב הערבים עם הטראומות של אירועי הטרור היתה השלמה עם הגורל, לאחר-מכן הסתגלות למצב והתכנסות רגשית ובמקום האחרון התמודדות אקטיבית.
מנתוני המחקר עולה, כי בערים המעורבות לא נמצא הבדל בין יהודים לערבים, במידת החשיפה לאירועי טרור. לטענת החוקרים, נתון זה מראה כי אפילו אם מטרתם של המחבלים היתה לפגוע בציבור היהודי, לא ניתן בערים המעורבות בישראל לבצע הפרדה בין קבוצות האוכלוסיה השונות.
מהממצאים עולה, כי עוצמת הדיכאון בקרב הערבים הייתה גבוהה כמעט פי שניים מזו של היהודים.
ד"ר קרן אור-חן, אחת מעורכות המחקר, אמרה: כי בעוד שהפרופיל בקרב האוכלוסיה היהודית מראה על פיתוח של קהות רגשית
לאירועי הטרור, הפרופיל של ערביי ישראל שונה לא רק בהשלמה שלהם עם הגורל, אלא גם בכך שהם פונים יותר לעזרה בתוך החברה הערבית, פונים יותר לאנשי דת ומחפשים מפלט בפעילויות פוליטיות.
"מאחר שאיכות הטיפול בבני מיעוטים תלויה בזיווג הומוגני עם מטפלים מאותו מוצא, יש להקצות משאבים מיוחדים להכשרת מטפלי טראומה ערביים שיינסו לאתר תושבים ישראלים בני עמם הסובלים ממצוקה ולא הגיעו לתשומת ליבם של רשויות הטיפול", הוסיפה.
