מה קרה ליהודים

בפסח יצאו העבדים בני-ישראל ממצרים. בשבועות קיבלו את התורה. גם אני, את ואתה ניצבנו שם, בעובי קורת-רוח הקהל, כי ניתנה רשות להתפלל עם העבריינים. 40 שנה במדבר חלפו במהירות בזק וכבר מתכננים להקים בית מקדש בירושלים. התורה היא האוכף על כתפינו והבית הוא המתג שבפינו – אלה הוטלו עלינו לנצח. זו תמצית רעיון 'העם הנבחר' שצבע אותנו לעד.

באחת ההזדמנויות גם הוכרז 'אור לגויים' אבל הדורות שגו בהבנת הנקרא. אור אינו רודף אחרי הגויים ומטריד אותם. כדי לא להסתנוור יכול הגוי לסגור תריסים, להפשיל וילון בכל רגע שתחפוץ נפשו. אור אינו דופק בדלת ואינו מקים תא מפלגתי בחצר המטרה או בגולג. כל-כך קל לטעות ולאבד כיוון. הרבה לפני שהגיעו יהודים אל הבמה קיבלו עליהם בני-נוח את המשימה להאיר את האפילה, לגרש את ההסתר וההעלם השוררים במחוזותינו מאז גירוש גן-עדן.

המשימה בערה במלים 'עיר ומגדל' (הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם). אבל הם טעו במיקום ובקונצפט - נחתו בשנער, לא בירושלים, בנו בלבנים שאותן המציאו ויצרו (זו המהפכה התעשייתית הראשונה) – לא באבן הדורשת התמסרות ורגש. התרגש אסון והכל התמוטט. בית-מקדש, כך נאמר לנו, לא נועד לעשות שם לאדם אלא כדי לאפשר לבורא לשכון בתוכנו... על מעשה התועבה כיפרו העברים במצרים. האמירה הנלהבת בשנער: "נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה" הפכה לאסון בבל - "...וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנּוּ" – גם בערי המסכנות. שילמנו מחיר יקר. שני ניסיונות קוסמופוליטיים נוספים 'לעשות שם', במאה העשרים, בגרמניה וברוסיה – הסתכמו גם הם בהרס נוראי ואסון כבד ליהודים.

האבסורד המשיך לצמוח בתוכנו. יש ביננו המקדישים את חייהם להקים מדינה נוספת לעוד ערבים בתחומי ארץ-ישראל. התלהבותם גאתה כשהחלו בתהליך 'אוסלו', שהביא אסון טרור על היהודים בארץ, ואת רצח רבין, ראש הממשלה. הם התהדרו בכך שהתהליך היה מזוקק, אנושי, דמוקרטי וכי רוב העם בוחר בשלום (אוסלו). האמת יצאה עגומה והשמועות על בוא השלום היו מוקדמות. היה בתוכם צדקן למכביר, ח"כ נבחר (אתרוג א') שערק בצומת של רפול כי שוחד על-ידי רבין ובני עדתו. לימים הפך אתרוג א' לסוחר סמים ולבסוף מרגל בשירות אירן. כלומר, לא השתכנענו במופת של רצח אלפי ישראלים כתוצאה מאוסלו רק מפני שהם כינו אותם 'קורבנות השלום'...

כל אגדה זקוקה לילד, אולי עולל, הצועק לפתע: המלך עירום! במקרה של אוסלו לא היינו ילדים עד שנאסר הח"כ-המרגל במכוניתו האדומה, המלאה גלולות סמים מוברחות...ואם לא די – השתחרר החלילן והחל לרגל אותנו למען אירן. זה הגורם שהכריע אותנו באוסלו. עכשיו הדברים ברורים, אבל עדין אין סוף פסוק לשליחות שנושאים הצדקנים בתוכנו.

צדקנות ערכית מוסרית

אתרוג ב' הלא הוא ראש הממשלה שרון - פרי הדר ומופת שאותם יהודים פמפמו כדי שיצבע ויבצע את ההינתקות. מדובר בהינתקות מאדמת ארץ-ישראל ומסירתה על לא עוול בכפה לידי ממשלת אויב חמאס-ערבית. אותם יהודים ספוגים בערכי מוסר בינלאומיים-אינטרנציונליים, חפים משמץ לאומיות (פשיזם!), עבדו בקצב הך-פטיש על מסילת הרכבת של ההינתקות בואך נצח-הנצחים האנושי. מדוע?

כבר אמרנו - החלום להקים עיר ומגדל (בית-מקדש) מרטיט את כולנו. אבל היצר-הרע עובד שעות נוספות ומפגין יתר מסירות ו'קידוש השם'. "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ" כדי שהמגדל יתנשא בבבל. קבלו למשל, יהודי שכתב את ספריו של קרל-מרקס. קבלו יהודי בחלקו העליון (לנין) שהקים את הבולשביזם ועם תלמיד ישיבה (טרוצקי) שהנהיגו בשם קדושת האדם, הפרולטריון, הצדק האנושי וערכי מוסר העולם עשרות מיליוני עמלים ש'הסתאבו' לסיביר.

גם בימיו של סטאלין היו המפלגה והפוליטביורו מלאים יהודים משולהבים - מה שהעניק להיטלר את התירוץ האולטימטיבי להילחם ברוסים כדי להשמיד את ממשלת היהודים ולהביא לחיסולה של כנופית זקני ציון במסגרת פתרון סופי. יהודים הזינו את המהפכה הבולשביקית מתחילתה ולכל אורכה. אני מניח שהם היו אידיאליסטים כמו מרדכי אורן וערכיים כמו רובספייר. יהודים השואפים עתה בכל עוצמתם המוסרית-ערכית להקים עוד מדינה ערבית בתוכנו, להפוך את שלנו למדינת 'כל אזרחיה' האינטרנציונליים, כי זו בעיניהם חזות האידיאל המוסרי בכל בהקו - הולכים בדרך סלולה של 'אור לגויים'.

בשם הזיקה לאנושיות, שמקורה ללא ספק בהשראת 'מתן תורה' – ה"ניו-יורק טיימס" טיפס והגיע לראש סולם היומרות של ערכי המוסר בתרבות גויי המערב. אני ממליץ לקרוא את 'כחש' ספרו של בן הכט (זכה בשני פרסי אוסקר). תלמדו על יהודים דברים שגם היום איש לא מאמין שהם מתביישים בהם.

לפני החג יצא אחד מהוגי המוסר היהודים בהתקפה על ביבי על שהוא מפריד בזדון ובאכזריות ברברית-פגאנית בין החמאס בעזה לירושלים של רמאללה-אבו-מאזן, במטרה שלא תקום פה המדינה המתבקשת של הערבים בא"י. בגלל ה'תאווה' הזאת של ראש הממשלה, אומר הפובליציסט הצדקני, נופלים עלינו אסונות, בתים מתפוצצים ויהודים נרצחים ברחובות אשקלון. ואני שואל - שאנחנו נמליך בכוח זרוענו את אבו-מאזן בעזה לכבודו של פובליציסט יהודי הוזה (מאתרג ממותג) שנשרף כל פעם מחדש בתאוות חזונו הסוער? שכח האיש את לבנון, סברה ושתילה? שכח הדמוקרט שבתוכו כי בעזה החמאס נבחר ברוב עם, בהליך דמוקרטי לעילא? על 'הליך-דמוקרטי' למכביר, שהתרחש בקרבנו, נוצקו יסודות אוסלו ומגדליה המעופפים. מרגל אירני-סוחר סמים-ח"כ ערקן יצר את הדפוס של ה'רוב הדמוקרטי' ואת אופי ההצדקה המוסרית-ערכית הכבירה לתפארת העם היהודי... מגדל בבל בעיצומו.

המחשה פיקנטית לנטיית לב בקורח-נסיבות, שפע רצון לטשטש, לסאב, לשבש ולהעכיר את קווי הראיה מצאנו גם בכותרת מאמר-דעה שנשלח מוושינגטון ופורסם בגלובס לאחרונה: "כשהמטרייה האמריקנית תתחיל להתקפל"... מאמרים מהסוג הזה התחילו להתפרסם ברגע שהוברר לכותב ולאחיו לנשק כי הנשיא הזה הולך להיות בעד ארץ-ישראל ובעד היהודים כפי שלא היה שום נשיא אמריקני לפניו. מישהו מכם ראה מאמר בנוסח כזה בימיו של אובמה? צדקנות 'ערכית-מוסרית' יהודית, אוניברסלית, עם מעטה מתחסד של שיח-זכויות מבית האג - הביאה נשיא אחד להצהיר: "בני עמי בחרו בדרך הטרור...". רמז גס: זה לא היה ערפאת.