לעו"ד בתיה כהנא-דרור, העוסקת בעגונות, הייתה בעיה. בשבוע שעבר היא ספגה ביקורת חסרת תקדים מבית הדין הרבני הגדול, אשר קבע, שהיא פוגעת בצורה קשה בלקוחה שלה ומנציחה את עגינותה - רק כדי לקדם את האג'נדה שלה ואת מלחמותיה נגד מערכת בתי הדין. פסק הדין הזה ניתן בהרכב של דיינים דתיים-לאומיים, כך שלא מדובר במאבק חרדי-קיצוני. (ראו קישור משמאל).

כהנא-דרור כנראה הרגישה שהיא חייבת להחזיר מלחמה שערה. מה עשתה? פשפשה בתיקיה, חיטטה בניירותיה, ומצאה פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שלדעתה מאפשר לה לתקוף את הדיינים. לגישתה של כהנא-דרור, פסק הדין הזה מותיר אישה עגונה למרות שאחד העדים בנישואיה הודה בעבירות פדופיליה. אבל במקום לפסול את הקידושין משום שהעד היה פסול, כך טענה, הדיינים נקטו גישה אטומה והם מאריכים את סבלה של האישה האומללה.

כהנא-דרור מחקה את שמות הצדדים ושלחה (21.5.19) את פסק הדין לתקשורת, כולל ל-News1. כאשר הדוא"ל ממנה הגיע אלינו, הלכתי הישר לעמוד האחרון של פסק הדין, כי רציתי לבדוק שני דברים. הראשון היה התאריך: 3.4.19. כלומר, לפני חודש וחצי. אני היסטוריון בהשכלתי וחובב ארכיאולוגיה, אבל תפקידי באתר חדשות הוא לספק חדשות - לא משהו מלפני חודש וחצי. אבל זה היה דבר טכני.

הדבר השני שחיפשתי היה המהותי: היתר לפרסם את פסק הדין. וזה אין שם. אין. לא במישרין ולא בעקיפין, לא במפורש ולא ברמז. החוק בנושא חד-משמעי ואינו מותיר שום מקום לספק: "ענייני משפחה... יידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה בית המשפט לדון בעניין, כולו או מקצתו, בפומבי" - קובע סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט. סעיף 70 לאותו חוק קובע: "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט". על-פי אותו סעיף, מדובר בעבירה פלילית שהעונש המירבי עליה הוא שישה חודשי מאסר.

ובכן, כהנא-דרור הפרה בצורה בוטה את החוק - שהוא כאמור בעל משמעות פלילית. כעורכת דין שכל עניינה בדיני משפחה, אין ספק שהיא מכירה את החוק ויודעת שהדרך היחידה להתיר פרסום היא בהחלטה מפורשת של בית הדין. ליתר ביטחון, בדקנו עם הנהלת בתי הדין הרבניים ונעניינו: פסק הדין הזה לא הותר בפרסום, לא הועלה לאתר בתי הדין ולא הופץ בידי הדוברות.

שיהיה ברור: איסור הפרסום אינו רק בתקשורת. כל העברה לאדם שאינו מורשה לקבל את פסק הדין, הוא עבירה. וכאן כהנא-דרור חטאה והחטיאה: גם העבירה את פסק הדין לתקשורת וגם גרמה לפחות לאמצעי תקשורת אחד (ynet) לפרסם את הדברים. ואגב, הערה ל-ynet: לא יזיק שגם אתם תדעו את החוק ותקיימו אותו, ואולי כדאי שפסקי דין יטופלו בידי כתבים משפטיים שאמורים להכיר את החוק, ולא בידי הכתב לענייני דתות.

אז הגברת הזאת, שמציגה את עצמה כלוחמת הגדולה למען זכויותיהן של נשים אומללות, מוכנה לעבור על החוק במסגרת המלחמה הזאת. ולא מדובר כאן במלחמה למען אישה מסוימת, אלא במאבק האישי של כהנא-דרור נגד בתי הדין. לפחות לעניות דעתי, מי שעובר בריש גלי על החוק - אינו ראוי להיות עורך דין, ובוודאי שאינו ראוי לנהל את מלחמותיהם של אחרים.