בקדנציה הקודמת של הפרלמנט הישראלי החרימו הח"כים החרדים את השבעתו של ח"כ
אמיר אוחנה לח"כ. אבל מאז עברו לא מעט מי שופכין בנחל האכזב הפוליטי של הפוליטיקה החרדית הנירפת והנה כל אמצעי התקשורת החרדית מראיינים בהתלהבות את אותו אוחנה, שמי יודע מה היו פוסקים לגביו כל הצדיקים שבתמונות הבית והמשרד של הפוליטיקאים והעיתונאים החרדים. ועכשיו האיש אוחנה מונה על-ידי רה"מ נתניהו לשר המשפטים.
עבור יהודי חרדי אין כאן עניין של שיקול דעת בענייני קואליציה או בענייני הענקת גב משפטי לנתניהו. הבעיה היא אחרת לגמרי. מה עלול אותו האיש - חבר ה"קהילה הלהט"בית", להביא לנזק לתורת ישראל ולחוקיה, ועוד על אדמת ארץ הקודש? והתשובה לכך ברורה, חדה ומפחידה. בימים שבאירופה הפכו יותר ויותר מדינות למדינות לגיטימיות לחיי משפחה "אלטרנטיביים", הרי שהמאבק עובר למדינת ישראל.
התורה מזהירה בראשית כל העבירות הכי קשות במיוחד כנגד המגמה הלהט"בית ורואה בחטא הזה את החטא הקשה ביותר נגד היהדות בפרט, אך גם כנגד הבריאה בכלל. בשום ספר קדוש אין אזהרה מאי קבלת כסף ממלכתי. גם בימי הצאר ים ניקולאי ואלכסנדר ברוסיה הצארית המשיך עם ישראל להתקיים גם כשגויסו ה"קנטוניסטים". חילולי שבת וחג היו במשך מאות שנים עניינים של השכם והערב ביהדות אירופה.
גם מוסדות תורה ידעו ימי רעבון ללחם ולכסף אך בכול זאת היהדות המשיכה לפרוח. אבל בעניין החטאת הקדשים והקדשות, ועוד על אדמת ארץ ישראל הקדושה, אין על-פי התורה תקנת רחמים. בעבר גלה ישראל על אשר חטא בחטאי הגויים ותועבותיהם אבל כיום עם ישראל הוא זה המחטיא גויים אחרים בעוונות הללו, על אדמת הארץ הקדושה, כערבים, דרוזים, צ'רקסים ואפילו סלאבים אירופים שלא נתנו ידם לכך בעבר!
ועכשיו יש גם "שר משפטים" שיהפוך את העניינים הללו ל"חוקיים". יהודי עם זקן, כיפה ופאות היה אמור לברוח כמטחווי קשת מהאיסור הזה ולהעמיד תנאי בל יעבור, כי לא ישב ב
ממשלה עם שר משפטים שמכריז ב"גאווה" על היותו מומר להכעיס ולתיאבון גם יחד, בהרס המשפחה היהודית, דבר שרוב אומות העולם עדיין לא נתנו ידם לכך. אבל הפוליטיקאים החרדים שותקים ואילו לבלרי התקשורת החרדית מראיינים בעוז ובמרץ את מי שהתורה מזהירה מפני גלות מארצנו בשל מעשיו ומגמותיו!
הצביעות כל כך גדולה בעניין, שהרי אם
בני גנץ או
יאיר לפיד היו ממנים איש כזה ל"שר המשפטים" הרי שלובשי השחור-לבן היו צווחים עד השמים. אבל כשנתניהו - האיש שכבר נרשמה בעברו נשיאת נכרייה שמעולם לא התכוונה אפילו לשמור מצוות, מצווה על מינויו של אוחנה, מסתבר שהפוליטיקאים החרדים אפילו לא מכשכשים בזנבם המרוט. ליהודי חרדי אמיתי אסור יהיה להצביע ביום הבחירות ל"
יהדות התורה" ול
ש"ס, ולו רק משום כך. הצבעה ל"מנזר השתקנים" של שתי המפלגות הללו הוא בעצם עבור כל מצביע חרדי השתתפות בעקירת תורת ישראל.
המינוי התמוה של נתניהו
שמועות שונות ומשונות מסתובבות סביב המינוי הזה - של אוחנה לשר משפטים. יש הטוענים כי
נתן אשל, ה"יועץ" שחזר מהכפור, אמר לח"כ בצלאל סמוטרי'ץ כי נתניהו לא יפקיד את עתידו המשפטי בידיו של סמוטרי'ץ. על סמוטרי'ץ לקום ולהודיע האם באמת אשל אמר לו כך, ואם אומנם כך הם הדברים הרי שיש לשאול את נתניהו האם הוא זה ששלח את אשל לומר זאת, ואם נכון הדבר הרי שזו עוד סיבה לפתוח לנתניהו תיק נוסף. יש הטוענים שבכלל הסיבה למינויו של אוחנה היא חברותו עם
יאיר נתניהו - ה"בן של"...
אם נכונים הדברים, בצירוף הסיפור על גב' נתניהו שהודיעה לבעלה ולחבריו כי
איילת שקד לא תוחזר לליכוד, הרי שמסתבר שלפנינו ראש הממשלה הישראלי החלש ביותר שכיהן אי-פעם, אחד כזה שהזויי משפחתו מנהלים את המדינה בקללות ובצעקות השפלה. ויש עוד משהו מסריח מדי. הקלות שבה נתניהו קרא והלך לבחירות חוזרות.
הקונספירציה
מי ששומע כיום את הסיכויים לגוש ימין חזק וברור יותר לא תקשה עליו קיומה של קונספירציה הטוענת כי בעצם כל הקדמת הבחירות איננו אלא תרגיל מטורף ומדהים של נתניהו הנסתר וליברמן שהוציא לו את הערמונים מן האש. תוצאות הבחירות האחרונות ואיבוד כשבעה מנדטים לימין היו עבור נתניהו מפח נפש לעתידו ולרעיונותיו ולכן היה צריך לתקנם. גם הכוח הגדול מדי שנפל בידי החרדים - בענייני הצבא, השבת ועוד מי יודע מה, היה עבור נתניהו "ניצחון פירוס".
ומדוע אדון ליברמן היה מוכן לקחת על עצמו את היותו ה"ילד הרע"? מסיבה פשוטה מאוד: כל עוד שדל כוחו גם בקרב אלה שאינם יוצאי הקהילה הסלאבית הרי שהוא חפץ בזריקת כוח אלקטוראלית חדשה, וכך הוא הפך להיות היחיד בימין שיכול להעביר קולות ממרכז ומשמשאל לימין, לאחר שתוכלתו הפוליטית של כחלון הסתיימה. נכון שזה נשמע יותר מדי קונספירטיבי אבל אי-התאמצותו של נתניהו להרכיב ממשלה מחשידה ביותר. המו"מ של עם מפלגת העבודה היה בעצם הסחת דעת כדי לתקוע את המסמר האחרון בארונה של מפלגת העבודה הגוססת.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
