על-פי החלטת בג"צ, הגיש הנשיא היוצא קצב (יום ב', 2.7.07) את תגובתו לעתירות שהוגשו אתמול, בבקשה להורות על ביטולה של עסקת הטיעון. לטענת קצב, על אף שטרם הודה פורמאלית בפני שופט באישומים המיוחסים לו על-פי כתב האישום המתוקן, הרי שעשה כן למעשה בפומבי מאז נמסרו פרטי ההסכם לתקשורת.
כזכור, בהודעותיו לתקשורת טען קצב אחרת ואמר, כי הסכמתו לעסקת הטיעון נועדה אך ורק לשם מניעת הסבל מבני משפחתו ולא משום הודאה בדברים. בתגובתו מאשר קצב, כי אם תתקבל עסקת הטיעון, יודה בפני שופט בכל המיוחס לו על-פי כתב האישום המתוקן. נראה כי עמדה זו נשתנתה נוכח דרישתו המפורשת של פרקליט המדינה ערן שנדר להודאה מלאה, במסגרת עסקת הטיעון.
לטענת קצב, עצם הסכמתו לעסקת הטיעון מעידה על הודאתו, ולמעשה מונעת ממנו הליך משפטי הוגן במידה ויבוטל ההסכם. לטענתו: "הצדדים חלפו על פני נקודת האל-חזור והינם מצויים בנקודת זמן בלתי הפיכה בפרספקטיבת זכות המשיב (קצב) להליך פלילי הוגן. הכיצד יזכה המשיב למשפט הוגן? האומנם יימצא שופט אשר יאמין להכחשתו וישכח את הודאתו במיוחס לו במסגרת הסדר הטיעון שבוטל?"
"כתב האישום המתוקן - מייצג את חולשת הראיות"
בכתב התגובה מדגיש קצב, כי ההחלטה לסגור את תיק החקירה בתלונתה של א' מבית הנשיא, הינה החלטה עצמאית של היועץ המשפטי מזוז, ולא כחלק מעסקת הטיעון, וזאת בשל חוסר ראיות. קצב משבח את מזוז על החלטתו לקיצוץ סעיפי האישום וטוען כי מעשים אלו מעידים על מערכת תקינה: "על היועץ המשפטי מוטלת חובת שיקול דעת שהינו עצמאי מהלכי רוח ומנותק מאהדת קהל".
הסדר הטיעון, כך נטען, גובש לאחר שני פרקי שימוע שארכו כעשר שעות וכן שימוע בכתב על פני 120 עמודים. "היה זה שימוע ראוי ענייני וממצה שלא חדר אליו קמצוץ של שיקול זר זולתי השאלה האחת האם קיים על יסוד חומר זה סיכוי סביר להרשעה, עד שבאו הצדדים כלל הסכמה שנוצקה לעסקת טיעון", טוען קצב.
לטענת קצב, מזוז טעה כאשר יצא בהודעה פומבית על כוונתו להעמידו לדין על יסוד טיוטת כתב האישום המקורית והחמורה. "הראיות שנאספו לא הצדיקו אישומים אלה וכבר בעת ההיא נודע כי ישנם אף גורמים בכירים בפרקליטות שהתנגדו לטיוטת האישום בנוסחה המקורי, והמשיב (קצב) אף עתר כבר אז לבית משפט נכבד זה למען ייחשפו אותן חוות דעת עובר להליך השימוע, ועתירתו נדחתה". כאשר התברר כי לא ניתן להגיש כתב אישום על יסוד אותה טיוטא חמורה, טוב עשה היועמ"ש כאשר חזר בו.
"שינוי זה כאמור מעיד דווקא על תקינות מערכת קבלת ההחלטות של רשות התביעה ובראשה היועץ המשפטי מזוז, על היעדר היקבעות-מראש ועל גמישות מחשבתית, על מילוי חובת הזהירות לבחון בכל רגע שהרשות נדרשת לכך את צדקת עמדתה - כמתחייב מהאחריות המוגברת המוטלת עליה בשל כוחה העצום להטיל אנשים אל קרבי ההליך הפלילי שהוא כלשעצמו מהווה עונש כבד ואפילו אחריתו בזיכוי מלא", סיכם קצב את דבריו.
"ציד מכשפות בכיכר התקשורת"
קצב לא הסתפק בטיעונים העניינים לעצם העתירה, וניצל את הבמה לקבול כהרגלו על "שפיכת דמו" בתקשורת: "החזתה עין בישראל מסע הכפשה ושיסוי כזה הנערך עתה למשיב?! דמו הותר בסצנות רחוב המזכירות העלאה למוקד בימי הביניים של מכשפות שדינן נגזר על-ידי ההמון [...] אין חולק כי דינו של המשיב נגזר בתקשורת זה מכבר והוא מוקע מחמת מיאוס, והכול בטרם הוגש כתב-אישום ומסע השיסוי הפומבי נמשך ביתר שאת בימים אלה וכל בר בי רב מטיל אבן".
עוד ממשיך קצב לקבול: "כאילו אין דין ואין משפט ואין שופט ובכיכר הראשית של העיר ובכיכר התקשורת מעלים היום על המוקד את המשיב וסורקים את בשרו במסרקות ברזל והאבנים נוחתות על כל פיסת גוף והפרשנים המשפטיים, שנפשם מזדעזעת לכל עיוות דין, במקרה הזה מלקקים בשפתיהם בהנאה ומצקצקים בלשונם. כך יאה וכך נאה?!". גם פרקליטיו של קצב, עוה"ד אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואברהם לביא, על-פי הנטען, זוכים לגילוי שנאה ובוז, "כאילו עצם ההגנה על המשיב היא חטא שלא יכופר ומן הראוי להפקירו להמון בבחינת אנשי סדום המקיפים את ביתו של לוט".
את דבריו לעניין זה מסכם קצב בתמיהה, האם נוכח האווירה הציבורית יזכה להליך הוגן. "וייאמר בהקשר זה כי, כאשר נתונים אנו במרכזו של הקרנבל הימיביניימי הזה שאורגן בימי הקיץ הלוהטים, האם יש סיכוי כלשהו למשפט הוגן למשיב ואפילו יוחלט, מה שלא מתקבל על הדעת, להשיב הכל לקדמותו, לנהל כל אישום ואישום נגד המשיב. וזאת לאחר שבחרו המתלוננות ללא יוצא מן הכלל לעלות על במת העיר ולרטש במו ידיהן את כבודו וזהותו של המשיב, לקול צהלת ההמונים והדהוד תופי התקשורת".
