התביעות השכיחות ביותר בבית המשפט לתביעות קטנות נוגעות לריהוט שסופק בשונה מההזמנה ובניגוד להסכם. רמי גוילי תבע את יהודה סמרה בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה בסכום של 3,000 שקל. לדבריו, קנה מחנותו של הנתבע ארונות אמבטיה עם דלתות קלועות בשווי של 6,350 שקל וכשקיבל את הארונות התברר שהדלתות שונות מההזמנה ומדובר בהפרת הסכם. התובע הוסיף שהארון הגיעו סגורים וכשפתח את הארגזים גילה שהמראה שבורה.
בכתב ההגנה השיב הנתבע שהסכים להחליף את הדלתות, שלא תאמו את הזמנתו של התובע, ועלות החלפת כל דלת עומדת על 250 שקל. לדבריו, המראה נשברה כשהארונות היו בחזקתו של התובע ואין להטיל עליו חבות. הנתבע הגיש הודעה צד ג' לנגריית סניטק שייצרה את הארונות.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת סמדר אברמוביץ-קולנדר את התביעה. לדבריה, הנתבע וצד ג' לא סתרו את הטענה שהארון הגיע סגור, "ולא שוכנעתי שהמראה נשברה אצל התובע ועל כן שומה עליהם לפצותו בסכום המראה". התובע לא הוכיח כמה שווה המראה והשופטת קבעה על דרך האומדנא שישולם לו סך של 750 שקל. עוד נפסק שהתובע לא הוכיח שעלות הארון שהזמין גבוהה בהרבה מהארון שקיבל ובהסתמך על דברי הנתבע שמחיר דלת הינו 250 שקל התובע יפוצה ב-500 שקל. "בבית המשפט התובע העיד שהשוני הוא גם במגירות אולם מאחר ולא טען טענה זו בכתב התביעה לא אוכל לקבל עדותו בעניין זה" (הרחבת חזית אסורה, א.פ.).
בסופו של דבר, השופטת חייבה את הנתבע, שסיפק את הארונות, לשלם לתובע 1,250 שקל בתוספת אגרה והוצאות בסך 500 שקל. "ביחסים שבין הנתבע לצד ג', צד ג' הוא שייצר הארון ואם המראה הייתה שבורה - חלה עליו החובה לשלם". השופטת התייחסה לכך שצד ג' לא הגיש כתב הגנה ומכאן שהוא מודה באחריותו לשיפוי הנתבע במידה ויחויב בתשלום כלשהו. "על כן על צד ג' לשלם לנתבע את הסך האמור".
למרות שסדרי הדין גמישים ביותר בבית המשפט לתביעות קטנות, ערכאה זו מקפידה על יישום עקרונות ההליך האדברסרי ואוסרת (ברוב המקרים), שינוי/הרחבת חזית קרי, העלאת עילה שלא הוזכרה בכתב התביעה.
