סיעות האופוזיציה מאויישות בקמצא ובבר-קמצא. עוסקות בזוטות. מי יוצב היכן? אילו הייתה אופוזיציה משוכללת היא הייתה מעבדת סדר יום משותף, ומשאירה את הכיבודים והאגו וכל הסחי מאחור, ועדיף לאחר כך.
מדובר בהבנה נרחבת ופרטנית של תוכנית האופוזיציה, אבל היא עניין לניתוח אחר. נכון לעכשיו כישלונה הגדול הוא הרפיית הלחץ על ביבי. זה לא עניין אידיאולוגי, זה פשוט כשל מקצועי. כל ראשי האופוזיציה, השותקים והמצייצים בדלילות, והמבלבלים את המוח בטלוויזיה, שתמיד צריך להסביר מחדש למה הם התכוונו חייבים להבין דבר אחד: למרות שביבי מעמיד פנים שהכל כשורה, לא ייתכן שאינו חש התשה הולכת וגדלה; לא ייתכן שאנשיו-מקורביו אינם חשים בה; ולא ייתכן שהיא אינה מציאותית. היא מציאותית ועוד איך.
מה, אפוא, היה עליהם לעשות? להמשיך בירי המילולי, במלחמת המלים. לא להניח לו לדקה, ליממה, בניגוד להפוגה הכוללת שהם מאפשרים לו עתה, בה הוא יכול לשאוף אוויר פוליטי ולהתאושש.
זו טעות אסטרטגית של מערכת הבחירות בכחול לבן, ובעבודה ובמרצ ובמפלגתו חסרת השם של
אהוד ברק. העובדה שברק וגנץ ופרץ והורוביץ אינם רואים את סימני התשישות בביבי - שהוא אכן מקצוען מהטובים בעולם בניהול מערכות בחירות - אינה אומרת שהיא אינה קיימת.
יותר מזה, זוכרים כיצד אחד ממפקדיו של פרנסיסקו פרנקו טבע במלחמת האזרחים הספרדית את המונח "גייס חמישי"? כיצד אמר כי ארבעה מגייסותיו צרים על מדריד, וגייס חמישי ממתין לקדם את פניהם באהדה בתוך העיר? הרי גם בליכוד יש גיס חמישי כזה, אבל כאשר האופוזיציה נאלמת דום הם אינם יוצאים מבית לסייע בהעברת ביבי ממעונו בבלפור, ירושלים.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
