השלכותיה המעשיות של מגילת העצמאות שנויות במחלוקת, יש שיאמרו שאין לה מעמד חוקי, יש שיאמרו שיש, יש הטוענים שיש לה מעמד חוקתי, ואפילו שמעתי סברה שיש לה מעמד על-חוקתי. אך אין ספק שיש לה מעמד ערכי ומוסרי לכולנו. זה המסמך הבסיסי אשר הישוב היהודי בארץ ישראל קיבל על עצמו עם קום המדינה.
תרתי דסתרי
המוקדים המרכזיים של המגילה לטעמי ובלשוני הם:
1. היות המדינה ביתם של כל יהודי העולם באשר הם.
2. שוויון לכל אזרחי המדינה.
3. מדינה יהודית ודמוקרטית.
בחינה של המוקדים מראה שהשניים הראשונים סותרים האחד את רעהו, אם ארה"ב תקבע שהיא ביתם הלאומי של כל הנוצרים בעולם, וממילא אינה ביתם הלאומי של יהודי העולם, האם היינו מחשיבים זאת כאמירה דמוקרטית? ודאי שלא, ואף היינו מתנגדים לכזו מדיניות, מה פתאום אפליה על בסיס דת? ואולי מחר יגידו שבלגיה היא מולדתם של כל הגברים בעולם? או הולנד היא מולדת כל השמאליים (איטרי יד ימין)?
הסבריו של המשפטן הדגול, הפרופסור
אהרן ברק כאילו כל מדינה מפעילה קריטריונים מפלים לכאורה בכניסה אליה, וזו הסיבה שהוא תומך בחוק השבות מצוצה מן האצבע, כי יש קריטריונים לגיטימיים ויש שאינם, וקריטריונים של קבלת אזרחות מידית על בסיס דת אינם לגיטימיים במדינה הפועלת על-פי כללים דמוקרטיים/אלטרואיסטים/אוניברסאליים.
השלישי מכריע
אז איך המוקד הראשון מסתדר עם המוקד השני? איך מסתדר הבית הלאומי לכל יהודי העולם (כלומר מחוץ לבית לכל אלה בעולם שאינם יהודים) עם עיקרון השוויון? ובכן הוא מסתדר על-פי העיקרון השלישי. אנו מדינה יהודית ודמוקרטית, קודם כל יהודית, קודם כל עלינו להבטיח את יהדותה והמשך קיומה היהודי כנאמר במגילת העצמאות, ובכל נושא שאין בו סתירה עם המוקד הראשון (על-פי עקרונות המגילה), אנחנו ננהיג את כללי השוויון.
ומה זכינו? כיצד לנו מותר את מה שלאחרים אסור? אז לנו מותר כי אנו אומה קטנה, נרדפת לכל אורך ההיסטוריה, בכל מקום בו היינו לא התערינו, התייחסו אלינו כחריגים, וחריגים כידוע סובלים. במאה הקודמת מחציתנו הושמדה, והעובדה שהעולם אישר לנו פיסת אדמה צחיחה בה נוכל לקיים חיים ולאומיים ודמוקרטיים איננה הפרה של כללי השוויון אלא היא התיקון לאי השוויון האינהרנטי שנוצר עקב קיומנו כאומה ננסית ודעתנית בעולם של ענקים.
אהוד ברק משכיח את מגילת העצמאות
ו
אהוד ברק לא קרא למפלגתו ישראל יהודית, הלא קרא לה ישראל יהודית ודמוקרטית כלשון מגילת העצמאות, אפילו לא קרא לה ישראל דמוקרטית ויהודית, ברק פשוט החליט שמדינת ישראל איננה מדינה יהודית.
השם: כרטיס הביקור של המפלגה
לשם של מפלגה יש שתי תכליות מרכזיות, התכלית הראשונה היא לקושש קולות, ועל-פי קהל היעד של ברק, באמת הזכרת המילה יהודית בשם הייתה מזיקה לו מאד, מבחינת קהל היעד של ברק היה נכון יותר לקרוא למפלגתו "ישראל מדינת כל אזרחיה". או "ישראל מדינה רב-לאומית דמוקרטית".
התכלית השנייה היא השם ככרטיס הביקור של המפלגה, "
הליכוד" שמבטא אחדות (ומקורו אכן באיחוד מפלגות הימין בעבר) "העבודה", "
הבית היהודי", "כחול לבן" וכיוצא באלה, ואהוד ברק, המפקד הכי מעוטר בצה"ל, רמטכ"ל, שר בכיר, ראש הממשלה, מניף את הדגל הדמוקרטי תוך שהוא מטאטא את הדגל היהודי, הקודם גם על-פי מגילת העצמאות, אל מתחת לשטיח. אל תצביעו לו.
