"לרר (צדוק)
1 מוסר על חלוקת הכוח. פלמ"ח – 5.200 מהם בנגב –
1.000
2 בן-גוריון לא שבע נחת מהמצב. כעבור 10 ימים הוסיף וכתב ביומנו: "אין במטה מחשבה רצינית על חלוקת כוח האדם. מתוך 20 אלף ניתנו רק 1.000 לנגב (עד 15.4 – 1,061 לנגב, בעוד שלירושלים – 1,680. זהו אבסורד. עלינו להגן על אנשים ועל אדמה. אלף איש על 12 מיליון דונם ?"
3. לדאגתו של בן-גוריון לנגב היו הדים. נציג ועדת הנגב, יוסף וייץ, נפגש עם נחום שריג, מח"ט הנגב, על-מנת לסייע בהכנות לקראת הפלישה. בסוף אפריל המריאו השנים לניר עם לבחון את האפשרות להקים בית-חולים בנגב. נקבע כי המקום המתאים ביותר הוא בקיבוץ ניר עם. בעיה נוספת בה דנו השניים הייתה – כיצר להבטיח אספקת מים לישובים. חסרו מכוני חשמל ודלק להנעת הגנרטורים המספקים את החשמל למשאבות. וייץ כתב בדאגה ביומנו - "את המכונים אולי נשיג - אבל הבעיה היא כיצד להבטיח מלאי של דלק"
4. שריג העלה בפני וייץ את השאלה - האם להרשות לערבים לקצור את שדותיהם שהבשילו תמורת תגמול מצידם – שביתת נשק, פתיחת דרכים וכו׳. או אם אין השעה כשרה לכך. האם ייתכן שהקיבוצים יקצרו את השדות ואחר כך ישלמו לבעלים את המגיע להם. המפקדה דנה בנושא על כל השלכותיו. עמדתו של וייץ הייתה שאין להתיר לערבים לקצור את השטת הזרוע – כמאה אלף דונמים.
5 בדיונים נוספים שהסתיימו לקראת ה־15 במאי הוחלט להעביר בינתיים שיירות קטנות לנגב, עד שתתארגנה השיירות הגדולות. "יש להעביר בדחיפות את יתר המצרכים וחומרי הבניין הדרושים לשיכון אנשי הצבא שיגיעו לנגב".
6 הוחלט להלוות ליישובי הנגב 12 אלף ל"י להכנת מלאי של דלק".
7 בישיבתה ביום 6 במאי החליטה "ועדת הנגב" להכין בדחיפות את רשת המקלטים ביישובי הנגב, עד כדי יכולת לאחסן את "מנות הברזל", למקרה מצור. הוחלט גם לרכוש גנרטור גדול ל"מקורות" בניר-עם, ולהקים ישוב נוסף באדמות "אום עבד", בין חצרים לעמרה (אם ימצאו מתיישבים). שריג הבטיח כי טהור באר-שבע ייעשה בימים הקרובים (כזכור לא יצאה תוכנית זו אל הפועל בשל מחמור בלוחמים).
8 יחסו המיוחד של בן-גוריון לגורל הנגב באו שוב לידי ביטוי בפגישה בענייני כספים, מנהלה, וארגון, בנגב. בפגישה זו שנערכה ב־-7 במאי השתתפו בן-גוריון לוי אשכול, יוסף וייץ ואברהם הרצפלד. הרי חלק מן הדיון:
בן גוריון (קצר דוח) "מי מקבל כספי הנגב?"
וייץ: "פלוני ואלמוני הקשורים ל"ועדת הנגב"".
בן גוריון (קפץ וצעק):"מי זאת ועדת הנגב, ומדוע אתה יוצר משטר צבאי מיוחד לנגב, את הכסף יש למסור לגזבר אחד של הצבא וכו׳ וכו'.."
וייץ: "אז הכסף לא ישמש לצרכי הנגב אלא לצרכו הצבא כולו".
בן-גוריון (קורא) "לא, אני אחראי שיוצא רק לענייני הנגב".
וייץ: "אם כך, עלייך לבוא בדברים עם יו"ר קק"ל והדירקטוריון, לשם שינוי ההסכם (שהיה בין ב"ג וקק"ל בנוגע ל"מפעל הנגב").
בן-גוריון כעס, הרצפלד ניסה להרגיעו. בן-גוריון דחה וביקש אותו שלא יתערב. אשכול ניסה להסביר ולא ניתן לו. מרוב כעסו יצא בן-גוריון מן החדר.
9 לדעתו של וייץ היה מקור כעסו של ב"ג בעניינים הפנימים שב"הגנה", ובעיקר העובדה שבנגב הצבא הוא הפלמ"ח. לבסוף סוכם שהאספקה וצרכי הצבא בנגב יימסרו למנגנון הכללי של הצבא, בתנאי שצרכי הנגב "יִשַמרו היטב".
10 לפני הפלישה שקטו הבדויים במרחבי הנגב והפלמ"ח היה אדון האזור. לעומת זאת נשארו כפרי רצועת החוף אזור עוין. הכפרים ליד כביש מג׳דל-פלוג׳ה שניתקו את הנגב ממרכז הארץ, נכבשו במבצע "ברק", בשיתוף עם חטיבת "גבעתי".