חברה מתוקנת

רעיון חינוכי

(דברים ט"ז) יח שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק: יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שׁחַד כִּי הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: כ צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ נתֵן לָךְ:

(ספרי): למען תחיה וירשת את הארץ; מלמד שמינוי הדיינים - כדי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב:

(ספורנו): שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים. אַחַר הַמִּצְוֹת לֶהָמוֹן, צִוָּה עִנְיְנֵי מַנְהִיגָיו, וְהֵם הַשּׁוֹפְטִים (טז, יח עד יז, א), וְהַמְּלָכִים (יז, יד עד כ), וְהַכּהֲנִים (יח, א עד ח), וְהַנְּבִיאִים (יח, יד עד כב), אֲשֶׁר בְּתִקּוּנָם יְתֻקַּן עִנְיַן הֶהָמוֹן, וּבְקִלְקוּלָם יְקֻלְקַל, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ "שָׂרֶיהָ בְּקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים, שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב, לֹא גָּרְמוּ לַבּקֶר, נְבִיאֶיהָ פּוֹחֲזִים אַנְשֵׁי בּוֹגְדוֹת, כּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קדֶשׁ, חָמְסוּ תּוֹרָה" (צפניה ג, ג-ד). לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ. תִּצְטָרֵךְ לָזֶה יוֹתֵר בָּאָרֶץ, כִּי חִסָּרוֹן זֶה יִמְנַע הַיְרֻשָּׁה בָּהּ, כְּאָמְרוֹ "בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי" (ישעיה נז, יז).

חברה מתוקנת מותנית בקיומה של הנהגה מתוקנת ושל מערכת משפטית אמינה וללא רבב; כדי שהאנשים הפשוטים יתנהגו בהתאם לכללים שנלמדו בפרשות הקודמות - הם צריכים מנהיגות ומערכת משפט ואכיפה שישמשו דוגמא אישית מופתית.

(שבת, קלט/א): תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו - צא ובדוק בדייני ישראל; שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר (מיכה, ג): ט שִׁמְעוּ-נָא זאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל- הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ: י בּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַם בְּעַוְלָה: יא רָאשֶׁיהָ בְּשׁחַד יִשְׁפּטוּ וְכהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל-ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה: כלומר, תיקון המשפט הוא תנאי הכרחי לעצם קיום החיים בארץ ישראל. מה ההסבר הרעיוני לכך ואיזה תיקון נדרש?

כי המשפט לאלוקים הוא

(רבנו בחיי): גדול כח המשפט שבזמן שהמשפט נעשה בארץ אין הקב"ה יושב עמהם בדין (אלא) דן אותם במדת רחמים; וכשאין המשפט בארץ - דן אותם במדת הדין... שהרי הדין אומנותו של הקב"ה דכתיב (ישעיה ל) 'כי אלקי משפט ה'', וכשנוטלין אומנותו ועושין (כרצונו) את הדין בארץ - הקב"ה דן אותם ברחמים; זהו שכתוב (ויקרא כו) 'אם בחקותי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם...' 'ונתתי שלום בארץ...': זהו ההסבר הרעיוני. והתיקון:

(ילקוט שמעוני): משל למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולם, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל אשר לו, והיה נותן הפרדס אשר אהב אל בנו הקטן אשר היה אוהב;

(כלי יקר): 'משל למלך שהיו לו בנים הרבה', והנמשל אינו על האומות וישראל כי אם על כל ישראל שנקראו 'בני א-ל חי'. 'ומכולם הוא אוהב את הקטן' היינו בין כל הבנים, דהיינו בין כל ישראל, הוא אוהב יותר מכולם את הקטן; המקטין את עצמו להיות עניו ושפל- ברך - הוא הנבחר לישב מושב אלהים בעדת הדיינים; לכך מביא ראיה מן פסוק 'כי נער ישראל ואוהבהו'; רוצה לומר: כשהוא מקטין את עצמו כנער ובַעַר - אז הקב"ה אוהבו ביותר מכל בני ישראל; כי כל עוד שהענווה מצויה ביותר בתחתונים, אז ביותר תגלה ותראה גבהות ה' יתברך; כי הענווים מחזירין העטרה ליושנה אל הקב"ה, שנקרא עתיק יומין (דניאל ז ט); כי בזה יודו שהוא יתברך לבדו 'גאות לבש' ולו יאתה (הגדולה) ולא לזולתו; לכך מביא לראיה פסוק 'ויגבה ה' צבאות במשפט'.

(ספורנו): צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף. כְּשֶׁתִּתֵּן לְךָ שׁוֹפְטִים, אַתָּה, הַמְמַנֶּה אֶת הַשּׁוֹפְטִים, בְּחַר אֶת הַיּוֹתֵר שׁוֹפְטֵי צֶדֶק, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כָּל כָּךְ שְׁאָר תַּכְסִיסִים הָרְאוּיִים לְדַיָּן כְּמוֹ שְׁלֵמוּת הַקִּנְיָן וּשְׁלֵמוּת הַגּוּף, כְּעִנְיַן "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבהַּ קוֹמָתוֹ" (שמואל-א טז, ז).

קצת ענווה, זה מה שצריכים. ענווה מתוך מודעות שבורא הכל הוא גם השופט האמיתי ואנחנו, כאן על הארץ, שליחיו לעשות את רצונו כרצונו. רק אז יש סיכוי למשפט צדק.

לקחת אחריות

לכאורה, מה כבר יש בידינו לעשות? אנחנו, האנשים הפשוטים שאין לנו השפעה ישירה על מוסדות השלטון והמשפט ומהלכיהם - כל מה שנותר לנו הוא לפכור אצבעות בייאוש, הלא כן? וחוץ מזה, מי אנחנו שנקבע אם פלוני ראוי לתפקידו הרם או אם אלמוני עושה מלאכתו רמיה?

על כך עונה לנו התורה בפרשת השבוע במלים ברורות: יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שׁחַד כִּי הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: הפניה היא אל כל אחד ואחד מבני ישראל ולא אל השופטים בלבד. כל אחד מאיתנו צריך לבחון את מה שהוא רואה בעינים בלתי משוחדות בשום סוג של שוחד. ברמז נאמר רק כי שחד גורם לשנים שיהיו מזוהים כאחד. זיהוי זה יכול לבא בגלל כסף, טובת הנאה או סתם הזדהות רעיונית המשליכה על מכלול השיפוט הערכי. "כִּי הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים". אפילו לאחר שהם עוורים כתוצאה מן השוחד שקיבלו, עדיין הם נראים ונשמעים כחכמים... "וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" דבריהם מסולפים כתוצאה מן השוחד שקיבלו ולמרות זאת הם נדמים לצדיקים...

איך אפשר להימנע מזיהוי שגוי? אם הוא נראה חכם ו/או צדיק, האם יש דרך לזהות את השקר? אפשר לזהות את השקר אם מראש דבקים באמת... כא לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל-עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ: כב וְלֹא-תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹקֶיךָ: כאשר האושר האישי (אשרה) אינו היעד המרכזי בחיים, אלא מילוי רצון ה'; כאשר לא מתעניינים בטובות הנאה אישיות וגם לא נעולים על השקפת עולם של נוחות - או אז יש סיכוי טוב לזהות את השקר המסתתר מאחורי חזות החכם שלוקח שוחד ואת הכזב המסתתר מאחורי חזות הצדיק שדבריו מסולפים, אך חזות הצדיק משחדת את עינינו לבלי הבחן בכזב.

(פרק י"ח) יג תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ: 'תמים' פירושו 'שלם'; מתוך תמימות של דבקות באמת - אפשר לזהות את השקר. בעצם, מתוך תמימות כזאת אי אפשר שלא לזהות את השקר...

מה זה עוזר לנו שנזהה את השקר? אז נדע כי הדבר הזה - (י"ח כ"ב) "...בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא" ונוכל לקיים את ההוראה: "...לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ": נשתחרר מן הפחד מפני השקר ומפני השקרנים ונוכל לפעול ללא מורא להשלטת האמת עד אשר יקויים הייעוד: (ישעיהו א) כו וְאָשִׁיבָה שׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁנָה וְיעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָּנָה: במהרה בימינו אמן.

ושיהיה רק טוב ליהודים.