אפשר היום לומר שמלבד הליכוד כל המפלגות הן הלכה ולמעשה התארגנויות פוליטיות. זאת אומרת קבוצות של אזרחים ופוליטיקאיים, נשים וגברים כאחד מחפשים לעצמם מסגרת שתשכנע אותנו האזרחים.
אפשר לדמות את המצב למשחק שבו על הבמה נמצאים מאה ועשרים נציגות ונציגי ציבור שמצפים למחיאות כפיים בכל חיבור או חיבוק שהם יעשו. הליכוד וגם המפלגות החרדיות ואפילו
אביגדור ליברמן נמצאים על הבמה וביחד עם הליכוד נהנים מהמשחק. נהנים עד כדי כך שאינםטורחים אפילו למצוא חן בעיני מישהו או מישהי.
אם נמשיך עם הדימוי, מדובר בקבוצה גדולה מאוד של נציגי ציבור שאיבדו את הדרך. במקום להציג חלופה אידיאולוגית, הם שקועים בסקרים, שמקצתם משקפים מציאות אחרת שאינה קשורה למציאות. ההתמכרות שלהם לסקרים היא מוחלטת.
אבל לא רק הן מכורים, גם ראש ה
ממשלה וגם היתר סופרים בכל רגע, מי לנו ומי לצרנו. הליכוד הימר על ראש הממשלה
בנימין נתניהו שהוא יקח באופן אישי את הבחירות וכך המפלגה תשאר בשלטון. ראש הממשלה, מוכוון משימה, אך פועל על-פי כל הכללים והשיטות שאימץ במהלךהשנים. הוא פועל עוד מאותו הדבר, בבחינת מה שעבד טוב לא משנים, גם אם יש תקלות וכאלה לא חסרות.
המצב שבו אין שיח רעיוני אלא רק שיח פרסונלי, מי האדם המתאים להיות ראש ממשלה, מי המפלגה הראויה, אלה שאלות של הסוקרים והסקרים. אך האם נדע מה המועמדים הללו חושבים? האם נדע האם הם יעמדו בעקרונות הקיימות שקיבל האום, האם הם יחפשו מקורות הכנסה ברי קיימא? אלה שאלות ענקיות שלא נקבל עליהן תשובות כי אנחנו לא שואלים שאלות כאלה. אנחנו מצביעים למי שנמצא גבוה בסקרים. אנחנו קונים את התוצאות ואומרים לעצמנו שאין אף אחד שיכול למלא את מקומו של נתניהו.
אני באמת לא יודע מי מתאים לעמוד בראש הממשלה, אני באמת לא יודע מיהם נציגי הציבור ששואלים שאלות קיומיות. אני יודע שגם אנחנו האזרחים בדיוק כמו הפוליטיקאים התמכרנו לסיפורים שמספרים לנו. הפסקנו לחשוב ולשאול שאלות, אנחנו מקבלים את מה שיש.
במצב זה, כל מי שרוצה לנצח בבחירות, לגרוף יותר קולות יודע שהוא נמצא תחרות על המראה, על הנוכחות ברשת ולא על התוכן שהוא מגיש לנו כי זה כבר לא חשוב. המתמודדים והמתמודדות מדברים על איחוד כזה או אחר, כדי ליצור מראית עין של שיתוף פעולה, הכלכדי לזכותבעוד פיסת מנדט על מקום ישיבה בכנסת.
ברוכים הבאים לבחירות האישיות והשטחיות שבפניהן אנו עומדים. כבר היום אפשר לומר שזה ממש לא משנה מי יבחר, שכן אף לא אחד מציג משנה סדורה בסוגיות האסטרטגיות של מדינת ישראל, שהיא מדינה שהצליחה עד כה למצב את עצמה, אך כושלת בתחזוק ההצלחה ובחשיבה לעתיד איך לצמוח ולאפשר לכל אחד מהאזרחים והאזרחיות לחיות באושר. מדינה שתוביל משטר מוכוון רעיונות שמטרתם לעשות טוב משותף.
