לא שומעים
מסתבר שלא רק
בני גנץ סובל מלקות שמיעה באוזנו השמאלית (!). גם פוליטיקאים תאבי שררה ותקשורת בלתי אוהדת לא שומעים טוב. כשבצלאל סמוטריץ' מתעטש ומזכיר מדינת הלכה, בסוג של התנייה פבלואית כל המדינה משתעלת וחוטפת דלקת ריאות. כבר לא שומעים את כל היֶתר. אז מה אם הח"כ הדתי, מחולל הסערה התורנית (תרתי משמע), אמר בכינוס בית הילל, שהיה רוצה שתהיה פה מדינת הלכה, אולם הוא יודע שיש אנשים שחושבים אחרת, ולכן זה בלתי אפשרי. במדינה של סתימת פיות אסור לו להביע את דעתו האישית, וחוץ מ'מדינת הלכה' השנואה המהדהדת, כאמור החרשים הסלקטיביים לא שומעים דבר. והפוליטיקה והתקשורת, התופסות טרמפ על הביטוי המתועב, חוגגות.
ומדינת הלכה לא לבד. זוכרים את התאומה 'המרה', הזכורה לשימצה, שהעלה הרב
רפי פרץ על דל שפתיו? מי בכלל שמע את החיבוק וההכלה של הרב שיעץ לתלמידו לפנות לייעוץ פסיכולוגי והותיר כל החלטה בידיו. האוזן הסלקטיבית, איך לא, שמעה רק המרה וקישרה זאת אסוציאטיבית מייד עם הסטיגמה כפייה, חושך, חומייניזם ושאר מרעין בישין. ממש חגיגה לפוליטיקאים, שהסתיימה גם בהתנצלות השר. לאן הגענו.
עובדות בבקשה
גבי אשכנזי ממפלגת כחול לבן, הרמטכ"ל לשעבר מפרשת הרפז, הזכורה לא לטוב, תפס, איך לא, טרמפ ציני על הרצח של דביר שורק הי"ד, כדי לתקוף את נתניהו על אובדן כושר הרתעה. האומנם? העובדות מוכיחות שמצב הטרור במדינה ירד פלאים. רק לאחרונה נחשפה מעבדת חבלה בחברון וסוכל פיגוע חמור בירושלים, שהייתה ידועה בעבר כמעוז הטרור באוטובוסים, ברחובות, ובעיקר, איך לא, בשוק מחנה יהודה.
כיום העיר שוקקת בתי קפה ותוססת חיים. והשוק הומה אדם. גם ביו"ש שיעור הפיגועים ירד במידה ניכרת. וירושלים כמשל. אז נכון מר אשכנזי, שהכיסאולוגיה לפעמים, מעבירה אותך, כמו גם פוליטיקאים בכלל, על דעתך. ובכל זאת קצת אמת ונאמנות לעובדות לא תזיק, אפילו לכיסא הנחשק שלך. מה דעתך?
ויתרה מכך, דברים שרואים משם, לא רואים מכאן מכיר? טוב, יש לך ממי ללמוד מהבוס גנץ, שגם הוא כנראה די מנותק מהמציאות. כל עם ישראל שמע איך הוא, רמטכ"ל לשעבר (היכן הוא היה אז) הבטיח לכתוש את החמאס בעזה.
ובלבד להבטיח את שלטונו הנכסף. כאילו שלא קדמו לו איווטים למיניהם, שכבר הוכיחו שרוממות ההבטחה בגרונם, אך חרב פיפיות ואפס הישגים בידם. נו, אז מה חדש? העם לא קונה זאת.
אופתרפיה
יש לחם. והייתה מי שאמרה "אם אין לחם, נאכל שעשועים". אבל האופים הביתיים מוכיחים שאפשר לשלב בין השניים - לחם ושעשועים. כי אפיית לחם ביתי זה פנאי, זו אמנות, זה ריפוי בעיסוק. זו יצירה אותנטית בריאה (ללא חומרים משמרים ומזיקים), המעניקה תחושת ביתיות ומדיפה חום ביתי. כן, וזו גם יזמות ופרנסה נאה מהבית. אז עם כמה ציפורים טובות ביד, למה לא?
האפייה הביתית משתדרגת וזוכה אף להאנשה. היא מקבלת ממד רומנטי של מערכת יחסים, תוצר של השקעה פיסית ורגשית, או של בייבי, יצור קטן שכדי לתפוח זקוק לטיפוח ויחס אישי, ועל הדרך מרוויחים גם קצת סבלנות.
אז נכון שאפייה ביתית היא תעסוקה נשית מובהקת. למותר לציין את טקס הפרשת חלה המעצים את האישה הדתית ומשפחתה. וכשאופה הוא גבר, המאפה הופך למעין פריזמה מדעית-כימית ביולוגית ופיזיקלית.
ולקינוח קבלו וורט יהודי - "אמור לי מה הלחם שלך, ואומר לך מי אתה".
