האם
האדם עושה את התפקיד או התפקיד את האדם? סגנית השגריר של מקסיקו בארץ סיימה את תפקידה בארץ הקודש. היא מספרת שלפני שקיבלה את התפקיד, ניסו לשכנע אותה במלוא המרץ והכוונה שלא לסוע לארץ. "זה אזור מסוכן, מדוע את צריכה את זה"? נאמר לה. מסתבר שלא דובים ולא יער, והתקופה בארץ הייתה עבורה מלאת עשיה ומשמעות. היא אפילו הספיקה ללמוד בביה"ס ע"ש רקנטי בהרצליה, כתוספת לתארים המתקדמים שכבר באמתחתה (משפטים, דיפלומטיה וביטחון לאומי).
היא דוברת מספר שפות ובעברה גם לימדה משפט בינלאומי. היא משרתת בשרות החוץ של מקסיקו מאז שנות התשעים - הן במשרד החוץ בתפקידים בכירים והן במשימות בחו"ל, ובהן בארה"ב בוושינגטון, בניו-יורק ובסן דייגו, בבלגיה ובאיחוד הארופי, בישראל ועתה חזרה בארה"ב.
אדם ממשיך מחיל לחיל. גם לנו הייתה כאן קונסולית שאמונה הייתה על דיפלומטיה ציבורית והמשיכה, מרגע אחד למשנהו, למגינת לבו של סגן הקונכ"ל דאז, להיות סגנית השגריר בהודו. ומדוע מזכיר אני דווקא דיפלומטית-אישה? שכן למדינת ישראל לא הייתה דיפלומטית בכירה אישה, לא בחוף המערבי ולא בוושינגטון הבירה. בטור זה קראתי לראש הממשלה לשקול את מינויה של ד"ר
ענת ברקו לקונסולית הכללית, עת בחירתו הקודמת נהייתה אישיות לא רצויה בשל שהפכה לעד מדינה נגד ראש הממשלה. אח"כ הגיע לכאן שגריר ישראל מטורקיה, שנאלץ לעזוב את טורקיה בשל יחסים שהגיעו לשפל המדרגה, אז בין לבין הוא עבר דרך עיר המלאכים אך היה כלא היה, וודאי שלא השאיר חותם כלשהו. ועוד אחר כך מונה קונסול חדש. אולי בעתיד תעלנה נשים לדרגה גבוהה יותר מזו המתאפשרת להן בזמן זה. אולי בעתיד תהיה לארה"ב נשיאה.
אם מחצית האוכלוסייה, לערך, הן נשים, מדוע מספרן בקרב הדיפלומטים (ונבחרי הציבור גם כן) כה זעום? דווקא למדינת ישראל הייתה מנהיגה-אישה, גולדה גרין-מאיר. הגיע הזמן שתהינה מנהיגות נוספות בעלות שיעור קומה. דווקא בארה"ב תחת הנשיא אובמה היה מספר לא מבוטל של שגרירות-נשים, וטוב שכך.
חזרה סגנית השגריר למקסיקו וקיבלה את תפקידה הבא, נשלחה היא לריכוז האוכלוסייה המקסיקנית הגדול ביותר מחוץ למקסיקו סיטי, קרי ללוס אנג׳לס. השגרירה מרסלה סלריו יכולה להתגאות בהישג הבא: זו הפעם השנייה ב-133 שנים שאישה מכהנת כדיפלומטית הבכירה ביותר של מקסיקו בחוף המערבי, וודאי שיש דברים בגו. הקונסוליה המקסיקנית נותנת מענה מקומי למיליונים רבים מאוד של אזרחי מקסיקו החיים כאן בצורה חוקית ולא חוקית. בקונסוליה מועסקים כ-180 עובדים, בהם כעשרים דיפלומטים. בין למעלה ממאה הנציגויות הזרות בלוס אנג׳לס, הקונסוליה המקסיכנית גדולה מאד. ועתה על הכל אחראית אישה.
בונה גשרים
מספרת אחת מעובדות הקונסוליה, על זוג המגיע לשער גן עדן, ומכריזים עליהם. עבר רחש בין המתגודדים שם בשער, "שגריר מקסיקו הגיע". מסתכל המשגיח על הבעל ואומר "כבוד השגריר, הנך מוזמן לראש התור". "לא", מתקנים אותו מיד, "הוא לא השגריר. הוא בעלה של השגרירה"!
מרגישים מיד שנושבת רוח חדשה. בקבלת פנים פרטית, השגרירה נואמת באנגלית, אף לא מילה בספרדית (למרות שכל המוזמנים, למעט שנים, דוברי ספרדית). היא גם מקפידה לזכור את כל השמות, וכך בהמשך הערב, כל אחד ואחת מרגישים כאילו ההכרות היא רבת שנים. חשוב לא פחות שיום למחרת יש המשך. השגרירה עצמה כותבת, וכך מתהדק הקשר שנוצר לו ביום האתמול.
עד כמה גישה זו רעננה ונכונה. כמה פעמים נפגש אדם עם דיפלומטים המייצגים אותו, ואלו מרגישים את עצמם חשובים כל כך, כאילו האדם אמור לשרתם ולא להפך. ואילו פה, הדיפלומטית הבכירה ביותר של מדינתה בונה גשרים, מהמסד עד הטפחות. מומלץ מאוד ללמוד, אלא שאנשים בגיל מסוים (וביוחד אלו המשוכנעים שהם יודעים הכל ויודעים יותר טוב מכל אחד אחר) לא ניתנים לשינוי וחבל על המאמץ. עדין, טוב להתפעל ממה שרואות עינינו, ועוד נכונים לנו גדולות ונצורות.
סגל דיפלומטי רב ומגוון בעיר לוס אנג׳לס. כאמור, למעלה ממאה נציגויות שונות. נציגות היא למעשה בבואה של העומד (או העומדת) בראשה. בזאת נוכחנו כולנו במשך חמש שנות כהונתו של דיויד סיגל כדיפלומט הבכיר ביותר של ישראל בחוף המערבי. לא היה דיפלומט בהא הידיעה טוב ממנו משך יובל שנים. את מה שהוא עשה, אותו חריש עמוק בשטח, אותם יחסים שיצר ובנה וטיפח ופרויקטים והסכמים שקידם וחתם, ניתן להרגיש עד עצם היום הזה - לא נס ליחם. יתרה מכך, אותם שתילים ששתל גבהו, חזקו והתרחבו, והיום הם נותנים פרות.
דוגמה למופת יש למדינת ישראל, ועתה נראה שיש תחרות ממקסיקו. נמשיך לעדכן אותך הקורא ואת עצמנו, האם הציפיה תעמוד במבחן המציאות. בדבר אחד אני בטוח - התחלה כזו כבר מזמן לא חוויתי. וכנראה לא בכדי שירתה השגרירה בישראל קודם הגעתה ללוס אנג׳לס. כבר בקבלת הפנים קידמו אותה בעברית ב"שלום" נחרץ!