תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, האמורות להיכנס לתוקפן בפברואר הקרוב, משקפות גישה לפיה ניתן לנהל הליך ללא ארכות בכלל. גישה זו אינה פרקטית, והדבר ידוע לכל מי שמופיע בבתי המשפט. גישה לא-מעשית זו נוטלת את הגמישות הנדרשת, המתחייבת בכל הליך משפטי, ואשר עשויה להביא את בעלי הדין לפשרות נכונות וצודקות.

זאת ועוד: התקנות החדשות מעניקות שיקול דעת רחב ביותר לשופט למחוק תביעה - ובכך הן עלולות לפגוע בשירות המשפטי שתעניק מערכת המשפט לאזרחי ישראל, עד כדי פגיעה חמורה וחסרת תקדים בהליכים המשפטיים.

התקנות החדשות קובעות אינספור מועדים שאינם הגיוניים, אשר מעמיסים על המתדיינים שלא לצורך במקום לאחד את המועדים. לדוגמא: התקנות אינן מאחדות בין המועדים של גילוי המסמכים ההדדי עם אלו של הדיון המקדמי. התקנות אינן מאחדות בין המועדים של הגשת רשימת הבקשות ורשימת העדים. התקנות קובעות סדי זמנים בלתי אפשריים שלא לצורך עבור המשיבים לרשימת הבקשות - שבעה ימים לפני מועד הדיון. סדי זמנים אלו לא יאפשרו לעורכי הדין להתכונן במועד, לפנות ללקוחותיהם, לערוך את הבירורים הנדרשים וכו'.

הגבלה שרירותית על עמודים וטיעונים

התקנות מגבילות באופן שרירותי את מספר העמודים בכתבי הטענות שבעל דין יכול להגיש (עד 11 עמודים בבית משפט שלום). לא בוצע (ולכל הפחות לא הוצג) שום מחקר רציני שהראה מדוע המספר הנכון הוא 11 עמודים ולא תשעה או 12. דווקא צמצום מלאכותי זה עלול לגרום בהמשכו של המשפט להתדיינות מיותרת בסוגיות של "הרחבת חזית" וכו'. יוצא, אפוא, שהגבלה זו תיצור התדיינות רבה ומיותרת, וחמור מכך - היא עלולה למנוע מבעל דין את האפשרות להציג את סיפורו באופן מלא בפני בית המשפט. הדבר נכון במיוחד בתיקים בעלי היקף עובדתי רחב יותר (אך לא רק).

ניטול, לדוגמה, תביעת לשון הרע סטנדרטית. בהתאם להלכת בית המשפט העליון מזה שנים, יש לצטט במסגרת כתב הטענות את כל המלל אשר מקים את עילת התביעה. לעיתים מדובר בפרסומים ארוכים ולעיתים אף במספר רב של פרסומים. מה יעשה עורך דין שירצה להימנע מתביעת רשלנות? יגיש לדמות הצללים, המזכיר המשפטי, בקשה להגדלת היקף כתב התביעה עוד לפני הגשת התביעה? וכיצד יוכל המזכיר המשפטי לדון בבקשה עוד טרם באה תביעה לעולם? חוסר ההיגיון בתקנות החדשות נמשך ונמשך.

זאת ועוד: ידוע היטב, שאין בהכרח קשר בין המורכבות המשפטית של הסוגיה שבמחלוקת לבין שוויה של התובענה. כמו-כן, בעולם המודרני והדיגיטלי, דווקא הגבלה שרירותית ומלאכותית על מספרי העמודים מבלי שהוצג כל מחקר או הסבר בנושא מדוע דווקא מספר עמודים כזה ולא אחר, תמנע מבעל דין את יומו.

לכך מצטרפת ההגבלה על האפשרות לספר את סיפור המעשה בפני בית המשפט ולהביא את המסד העובדתי, בשל המעבר בתקנות לעדויות בעל-פה (שזמנן מוגבל) במקום עדויות בכתב (אשר דווקא חוסכות "זמן אולמות" של שופטים). דווקא בעולם דיגיטלי, שבו ניתן בקלות רבה להציג ראיות בכתב או באמצעים אלקטרוניים - היה מקום למתן העדפה לראיות בכתב. ברור שהחזרה אחורה לשמיעת עדויות בעל-פה, תגרור תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת של חוסר אפשרות לעשות משפט, שלא לדבר על צדק, ושלא לדבר על "מראית פני הצדק", והכל כדי לחסוך עוד כמה דקות של זמן שיפוטי.

הקלות לשופטים בהנמקות ובמועדים

התקנות החדשות, המשתמשות בססמאות של "פסבדו יעילות", קובעות, כי פסק הדין יכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ותמצית הנימוקים בלבד. כלומר גם מראית עין של משפט צודק לא תהיה.
בית המשפט העליון עומד שוב ושוב על חשיבותה של חובת ההנמקה למניעת שרירות בהחלטות ובפסקי דין וכדי לאפשר לערכאת הערעור לבחון אותן. חמור מכך: כאשר לוקחים בחשבון, כי בהתאם לתקנות החדשות, ניתן יהיה לדחות את הערעור על פסק הדין (שהנמקתו דלה גם ככה) ללא כל נימוק, נקבל שרירות רבה עוד יותר.

זאת ועוד, בתקנות החדשות נפקדה (ולא בכדי) ההוראה המחייבת שופט לתת פסק דין תוך 30 יום. כלומר: הרפורמה מניחה, כהנחת יסוד, שבעלי הדין (ועורכי הדין המייצגים אותם) הם "הרעה החולה" הגורמת להתארכות ההליכים, וגם כאן - ללא מסד עובדתי רציני. כך, לדוגמה, לא הוצג ניתוח נתונים של מאות אלפי התיקים אשר נפתחו בשנים האחרונות (בכל שנה נפתחים כמיליון תיקים חדשים בערכאות השונות), המועד שבו הוגשו הסיכומים, מועד מתן פסק הדין וכו'.

לסיום

שוב ושוב מפנים אותנו לבריטניה כדוגמה למקום שבו הרפורמה הצליחה. טענה זו אינה נכונה. ראשית, בבריטניה הרפורמה נכשלה בתחילה. שנית, בבריטניה הרפורמה הפכה את מערכת המשפט למקום עבור "עשירים בלבד". בישראל בשל ריבוי הרגולציה, כמו גם אופיו של הציבור, מניעה מהציבור מלקבל סעד בבית משפט, תהפוך אותה לגן עדן ל"חמקני חוק". התקנות החדשות, אפוא, הן מוצר מסוכן ממש. אכן, הפגיעה תהיה גם בנוחית שבניהול ההליכים, אבל הייקור עלול להיות מגולגל על הלקוחות. זו מערכת המשפט שרוצים? לעשירים בלבד?

בניגוד לטענה הפופוליסטית, כאילו עורכי הדין מתנגדים בשל טעמי נוחות או בגלל "הפחד מדבר חדש" - אין זה נכון. פגיעה בהליך המשפטי היא פגיעה באזרחים. זו הסיבה לזעקתם של עורכי הדין הפועלים כמייצגי לקוחותיהם.

יעילות היא גורם חשוב, אבל לא בכל מחיר. מערכת המשפט היא המערכת של כולנו. ראוי להקדיש עוד קצת זמן ולעשות חישוב מחדש לגבי הרפורמה הזו. לכולנו מטרה אחת ויחידה משותפת: קיומה של מערכת משפט הגונה וצודקת, ולא רק יעילה. אין לנו מערכת משפט אחרת. חייבים למנוע בכייה לדורות.