בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אני מביט בעיניים כלות, מוכה תימהון ● האם עיניי ההנהגה הערבית טחו מראות? האם מיגור האלימות, הבריונות, מעשי הרצח והירי ייפסקו בעקבות הטלות האשמה על השר לביטחון פנים?
|
מאמץ גדול [צילום: עבד ראחים חטיבפלאש 90]
|
|
|
|
|
לא יאומן כי יסופר, לאחר דיונים אינסופיים, השבתות, מחאות, ספירת גופות, דם, אש ותימרות עשן, הכריזה המנהיגות הערבית במדינת ישראל כי הצליחה לייצר כיפת ברזל אקטיבית במיוחד, אשר תיירט את כל האחריות מעצמה ותשגר אותה בטיל אנטי פטריוטי לעבר מדינת ישראל, מוסדותיה, שריה, ממשלתה, וכוחות הביטחון. הטיל האנטי פטריוט ששיגרה המנהיגות הערבית הוא ורק הוא, כך הם סבורים, יביא ביטחון ושלום על המגזר הערבי המדמם וצורח את כאבו ואין עונה. אני מביט בעיניים כלות, מוכה תימהון. האם עיניי ההנהגה הערבית טחו מראות? האם מיגור האלימות, הבריונות, מעשי הרצח והירי ייפסקו בעקבות הטלות האשמה על השר לביטחון פנים? על צמרת ממשלת ישראל? על ראש הממשלה? האם ההפגנות הכואבות הללו מיועדות לחפות על אוזלת ידה וחוסר מעשיה של ההנהגה שבהתנהגותה האנטי מוסרית בעליל זנחה באופן נפשע את בוחריה, אזרחי ישראל, והעדיפה לדאוג לפלשתינים, לסורים, ללובים, לטורקים ללבנונים, לירדנים? זוהי אותה הנהגה המרהיבה עוז ובחוצפה בל תתואר עסוקה בהסתה נגד סמלי מדינת ישראל החל בביזוי וגידוף השוטרים, דרך האשמת שרים וכלה בהטלת הקלון-קלונם ברה"מ. אקלים מיטבי ההנהגה החלולה הזו צווחת בראשי חוצות, קוראת לסדר, לחוק, למשפט, אך אינה נוטלת ולו קורט אחד של אחריות. ידיהם לא במעל, ידיהם לא שפכו את הדם הזה, הם אינם אחראים. הם לא יפגינו מול בתי הרוצחים, העברייניים, מטילי האימה, מה קל יותר להאשים את כולם חוץ מאת עצמך. זוהי הבעיה, בהיעדר ההבנה כי לא תועלנה כל הפגנות בשדרות נמיר, לא יועילו כל עצרות ומצעדים בירושלים, נמשיך לספור את הגופות של אחינו. המאבק העיקש, האמיתי, האמיץ, הבלתי מתפשר חייב להתחיל בתוכנו, בערים ובכפרים שלנו, בבתי הספר, בעיריות ובמועצות, כאן צריך להפגין, למחות, לזעוק, לפעול. האומץ הוא לא להאשים את האחרים ומי מהם, אכן יש בהם אשם תורם, אלא לבוא חשבון עם עצמנו. תהליכים עוצמתיים, אמיתיים, כואבים, יתרחשו רק אם נדרוש ונתבע מההנהגה ליטול אחריות, להוביל לתהליכי עומק, לשתף פעולה, כן, לשתף פעולה עם משטרת ישראל וזרועות אכיפת החוק, להתחיל בחינוך מהבית, בבית הספר, במתנ"ס, ברחובות, ליצור אקלים מיטבי, לעשות חריש עמוק. זה קשה, מורכב ומאתגר הרבה יותר מהפגנה מול משרד השר או רה"מ. זה דורש מאמץ גדול יותר מאשר הפגנה מול תחנת משטרה, אם חפצי חיים אנחנו, אם חפצי שינוי אנחנו, זה הזמן שההנהגה תעמוד באומץ ותאמר חטאנו, עוינו, פשענו, שיחתנו, עכשיו הזמן לתיקון יסודי.
|
|
הכותב הוא מנהל בית ספר ומוביל שלום, תושב הכפר נין ובעיקר מאמין בבני אדם.
|
|
תאריך:
|
28/10/2019
|
|
|
עודכן:
|
28/10/2019
|
|
נאיל זועבי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
רבקה שפק ליסק
|
28/10/19 17:03
|
|
בימים אלה בהם חוגג מזל עקרב את יום ההולדת, מומלץ לקרוא ולדעת כיצד ואיך אתם מתאימים /או שלא... לשאר המזלות. אלו מכם שנולדו במזלות המים והאדמה: סרטן, דגים, גדי, שור ובתולה, מוזמנים לקרוא גם אתם את הכתוב, ולהקיש את הנאמר, ביחס לעצמכם.
|
|
|
בשבוע שאנחנו פותחים את קריאת התורה בקריאת פרשת השבוע, פרשת "בראשית", על בריאת עולם לתכלית אחת - בריאת עולם שכולו טוב ורק טוב - "וַיַּרְא אֱלוֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי-טוֹב". בשבוע הזה פתחה את העונה החדשה התזמורת הסימפונית של ראשון לציון בצלילים הענוגים של הסימפוניה התשיעית ברה מינור, אופ' 125 של בטהובן.
|
|
|
לפני מספר ימים קיבל ראש מפלגת "כחול-לבן", בני גנץ, את המנדט להרכבת הממשלה מאת נשיא המדינה. במשך 28 הימים שהמנדט היה בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו נמנעו גנץ ומפלגתו מלנהל מו"מ אמתי על הקמת ממשלה רחבה. התירוצים היו רבים אך לא משכנעים. הסתבר שהוא שואף לנהל את המו"מ כשהמנדט בידו. אז מה האפשרויות העומדות לו?
|
|
|
לשמחתי, המשורר אלי אליהו, המבטא החזק ביותר של הצעקה הברנרית בשירה הישראלית כיום, זכה בשבוע שעבר בפרס ברנר לשירה לשנת 2019. ועל כך יש לברך את אגודת הסופרים העבריים. אבקש לנצל את העובדה, ששיריו של אלי אליהו היו במרכז האנתולוגיה "וַאֲהַבְתֶּם", שיצאה לאור לפני כשנה בעריכת ד"ר אורי וייס, כדי לחזור ולהתייחס למפעל האנתולוגיה היהודית ההומניסטית, הנושאת את השם "וַאֲהַבְתֶּם".
|
|
|
איני יודע אם זקנתי ועל כן מה עיניי רואות כהה יותר משראו עד הנה. ייתכן שהתכלת היא כתכלת של תמול שלשום, והירוק כמאז, וורוד מעולם לא ראיתי, לבן לא היה, שחור היה כאן להאירו, ורק אני, עם השנים הזוחלות עליי כמו על כל אדם הזוכה להאריך ימים-יחסית, אריכות ימים גם אם זוכים לה היא לעולם יחסית - רואה את החיים נצבעים מוצלים.
|
|
|
|