"בחירות נוספות יחסלו את הימין ל-20 שנה", מזהירים אותנו. למרבה הצער, כלל לא בטוח שניתן להימלט מבחירות נוספות: השמאל רכש די כוח כדי לכפות זאת, אך לא די כוח כדי לעלות לשלטון. מה שכן אפשר לעשות, הוא לשמר את ההבדלים האמיתיים בין ימין לשמאל, ואם כך נעשה, הימין לא יחוסל אלא יועצם, בגלל השתרשות הלך המחשבה הימני בציבור הרחב.
בדיוק בהקשר הזה, ובאופן מפתיע, דווקא שר החוץ ישראל כ"ץ בלט לטובה לאחרונה. הוא שרטט ביד אמיצה את הקווים האדומים של גוש הימין.
והקווים האדומים הללו, אותם תחם שר החוץ, הגיעו בדיוק בזמן. שהרי, מייד לאחר שתקום סוף-סוף
ממשלה, ואולי עוד קודם, תוכנית המאה של טראמפ בוא תבוא. אוי למדינת ישראל אם הממשלה תאשר תוכנית אמריקנית, ללא הסכמה מפורשת עם האמריקנים על כל הקווים האדומים.
אז מהם הקווים האדומים:
קו אדום 1: אין נסיגות. כלשון שר החוץ הישראלי: "לא הולכים למסור שום דבר, נתניהו ישמור".
קו אדום 2: אין פגיעה ביישובים. כלשון שר החוץ: "ההתיישבות ביו"ש עוד לא מוגנת דיה - צריך לפתח אותה", ולשם השוואה, לדעת השר החוץ, "הצד הפוליטי השני", כלומר מפלגת כחול-לבן, "רוצה לייבש". נצטרך לבדוק, מה תגובת כחול-לבן לכך, וגם חוסר תגובה הוא תגובה, כי שתיקה כהודאה.
קו אדום 3: התנגדות להקמת מדינה פלשתינית "בכל דרך ובכל צורה", בוודאי ביהודה ושומרון אבל גם בעזה.
בזאת, שר החוץ פתח דלת. מדינית, וגם פוליטית. מה אם יתקיימו בחירות בשלישית? אמירות כמו אלה של כץ, יאפשרו לבחירות אלה להתקיים תחת דגל ענייני - לא פרסונלי. כן ביבי, לא ביבי, זאת לא מדיניות. מניעת הישנות הניסוי הטריטוריאלי הכושל ב-2005, שעדיין מדיר שינה ושלווה מילדי דרום הארץ בשנת 2019, היא כן שאלה של מדיניות. שאלה של העדפת ימין - על פני שמאל.
לצערנו, מזה חודשים רבים, כל שחקני הזירה הפוליטית יושבים על הספסל. כלומר, הם עוסקים רק בבחירות ובפוליטיקה מפלגתית. תחת זאת, ראוי שכל ח"כ, בוודאי כל שר ושרה, יעלו למגרש התקשורתי, וימנפו את הקווים האדומים של מדינת ישראל.
לדידם. פעם היה תירוץ: "הדובר שלי לא הצליח להכניס אותי לתקשורת". היום אין עוד נימוקים כאלה, שהרי, לכולם יש פייסבוק וטוויטר. דווקא היום, התגייסות אקטיבית לשמירה הדוקה על הקווים האדומים היא שמבדילה בין הכוכבים בזירה הפוליטית לבין מי שראויים רק להיות שחקני ספסל. ואל לנבחרי הציבור לשכוח, שאם ייערכו בחירות חוזרות, עלולים להיערך גם פריימריז חוזרים, ומכאן שהפנקס פתוח והיד רושמת.
