העצרת לזכרו של רבין שהתקיימה לפני מספר ימים בת"א, הציפה שם, בכיכר, שוב את הכעס והביקורת על נתניהו. קפאון מדיני? הוא האשם ואין בלתו. נשכחו הסכמי אוסלו, אותם כפו רבין ופרס על ישראל. נשכחה ההצבעה האומללה בכנסת על חודו של קול אחד ובתמיכת הסיעות הערביות. נשכחה הברית-שבדיעבד בין המנהיגים דאז לבין ערפאת, שוחר השלום הידוע. נשכחו נהרות הדם בחוצות ערינו הגדולות.
כאשר לשמאל ניתן חופש פעולה, בעזרת התקשורת, לנתק את הקשר, הזיקה, בין האירועים האלה לבין מדיניותו של ראש ה
ממשלה דאז. בין רבין, שהילת קדושה מעטרת כיום את ראשו, לבין האינתיפאדות וההסכמים הכושלים. נשכח הטבח בדולפינריום, (1.6.01, 21 הרוגים, עשרות פצועים, חלקם קשה ואנוּש). נשכח הטבח במלון פארק (27.3.02, מרץ השחור - 30 הרוגים, 160 פצועים, חלקם קשה ואנוּש). פשעים אלה בוצעו על-ידי מחבלים מוסתים, מתאבדים. ידיעות מאוחרות אומנם התייחסו למעורבותו של הראיס באירועים אלה, אך הן טואטאו
חיש קל אל מתחת לפני השטח.
החלטה המכירה במדינת ישראל במדינת הלאום של העם היהודי, כפי שסוכם, לא בוצעה מעולם, בשל סירובו של ערפאת להביאה לדיון במועצת אש"פ. גמגום של רבין ושל פרס כיסה בטיח עבה של שקרים, עובדה נחרצת זו. הכל נשכח, זולת המרפסת בככר ציון בירושלים (בה אגב קרא נתניהו דווקא לחסידיו ברחוב: "רבין לא בוגד. רבין טועה, לא בוגד").
בלהט המאבק הפוליטי נשכחה העובדה כי ימי כהונתו של נתניהו כראש ממשלה הם השקטים ביותר להם זכתה ישראל מעולם. הם היו שקטים עוד יותר, אילולי היינו, אנו היום, אנוסים לשלם את חשבון ההינתקות הנואלת של שרון מעזה.
העצרות לזכרו של רבין מקדשות הכל. הן ממשיכות לייצר אקלים של הסתה בפועל. חרפות וגידופים כלפי נתניהו (שלא הוזמן), גנץ כנואם יחיד (
עמיר פרץ יו"ר העבודה, לא הוזמן). קם והיה מהלך שמארגניו סבורים כי הוא מהווה מעין הכתרה של גנץ כיורשו של נתניהו... כך הפכו מארגני העצרות הללו לזכרו של רבין, את האירועים האלה לפוליטיים מהמדרגה הראשונה.
בימים אלה מסתמן כשלונן המוחלט של שיחות נתניהו - גנץ ועוזריהם, בדבר הקמת ממשלת אחדות לאומית. אנו, מסתבר מתקרבים לבחירות נוספות, שלישיות. מנהיג
ש"ס דרעי יצא בהצעה כי הכנסת תחליט על בחירות אישיות לראשות הממשלה. בכך, הוא מאמין, יישבר הקיפאון, שכן נתניהו מוליך ביתרון בשיעור של 15% - 20% על גנץ, בתשובות הנסקרים העונים על השאלה 'מי ראוי לדעתך לכהן בתפקיד ראש הממשלה הבאה'.
לדעתי אין סיכוי לחקיקה מסוג זה. מוטב להמנע ממנה מראש. ומדוע? כי בג"ץ יכשיל אותה ממילא. לא חשוב כלל באיזו תואנה... כבודם כבר ימצאו את הטענה הנכונה להצדקת הפסילה...
מי מכיר מי יודע? הופּ היו ואינם
שני פוליטיקאים נעלמו במפתיע מחיינו הציבוריים. ושלישית בדרך. הופ, היו ואינם... מדובר כמובן בציפי לבני וב
אהוד ברק, ומי שבדרך - אורלי לוי אבקסיס. בימים הטובים ההם, לא ניתן היה להפעיל את המסך הקטן בלא לחזות בפרצופם המלבב של השניים הראשונים, וביריקות האינסופיות שהם היו מטיחים בנתניהו, משל היה ראש הממשלה של ישראל למרקקה. הם מילאו כל מסך במלל האין סופי שלהם. מדוע כל כך רע לנו תחת שלטון נתניהו. האחת הייתה בשעתו שרת המשפטים, לא פחות, ואחד ממעלליה הידועים לשמצה, היה תמיכתה בחקיקה שדרש נוני מוזס ונקרא חוק
ישראל היום.
היא, שרת המשפטים(!), לא פחות, קיבלה יעוץ משפטי ממשפטן של... מוזס, כאשר היועהמ"ש
אביחי מנדלבליט, פסל את הצעת החוק שהוגשה בתיאום אתה על-ידי ח"כ
איתן כבל. לאחר שההצעה המושחתת נתקבלה בכנסת, זכתה היא בשלושה או ארבע "סדינים" בעתון יום הששי של מוזס (אל תזכירו נא את המילה שוחד. מילה זו מיוחסת כידוע רק לנתניהו)... יש גירסה שהגברת איננה כרגע בארץ. בשעתו רווחה הגרסה כי היא מחפשת אפשרות תעסוקה באחד ממוסדות האו"ם. הייתה ואיננה עוד. נמשיך לעקוב.
וכמה מילים על החייל המעוטר ביותר, הלוא הוא אהוד ברק, שנעלם/נאלם אף הוא. האמת, צר לי עליו. האיש המוכשר הזה סבר, כמו פוליטיקאים רבים אחרים, כי דמותו הפוליטית ניתנת להאדרה על-ידי עשיית שימוש מתמיד בזו של נתניהו כבשק אגרוף. הרי בזכות מה הוא יופיע בטלווזיה ערב ערב? אם לא בתוכן החביב במיוחד על המדיה: התקפות חסרות כל רסן על נתניהו...
עכשיו האיש כנראה, לא כאן. תחושתי - עסקים בחו"ל. וגם - חוסר נוחות מסוימת מהטיפול האינסופי של המדיה החברתית בהאשמותיו של אולמרט, על השחיתות שאותה אימץ (שיחותיו הטלפוניות עם מזכירתו לשעבר,
שולה זקן). האיש מן הסתם אמר לעצמו: "הם מדברים ומדברים שם בפייסבוק, עלי ועל עלילותי, בסוף זה גם יגיע לפרקליטות". אמר לעצמו ו... הופּ, נעלם מן האופק הפוליטי. היה ואיננו עוד. נמשיך לעקוב.
עכשיו לדאבון כל לב הולכת פוליטיקאית נוספת בדרכם של השניים: אורלי לוי אבקסיס. ושוב חוזר הפזמון: נתניהו הוא האשם בל, גם בכך שהעבודה הגיעה לשפל ההיסטורי בו היא נתונה היום. נתניהו הוא האשם בכך שעמיר פרץ לא הוזמן לעצרת לזכרו של רבין... מסתבר כי הפוליטיקאית המוכשרת הזו הולכת בדרך הסלולה משכבר על-ידי שני קודמיה הנ"ל: נתניהו כשק אגרוף, וכגורם לכל נפילותיה הכואבות של העבודה. אל"א. תגמור, לצערי גם כן כשני קודמיה. בחוץ. היא פוליטיקאית מחוננת שעלתה על המסלול השגוי ביותר האפשרי. כמה חבל.
