למרות הרושם המתקבל בהפגנות הימין, שבהן חלק הארי של המשתפים הם דתיים, עדיין רוב נאמני ארץ ישראל הם יהודים שאינם חובשים כיפה, אלה הקרויים באופן בלתי מדויק "חילונים".
מדובר ברוב הדומם, במאות אלפי אנשים שאינם אנטי-דתיים כמו "שינוי", שבדרך כלל אינם באים להפגנות, אבל בכאלה שביום הבחירות מביעים בקלפי את רצונם, ואף יכולים להכריע את הבחירות. מפלגה הרואה את עצמה כמייצגת הימין האמיתי והמחנה הכתום, אסור לה לוותר על מאגר עצום זה של יהודים ציוניים ונאמנים, רק בשל העובדה שאינם חובשים כיפה. ויתור עליהם עלול להפוך לוויתור על ארץ ישראל.
המשא-ומתן בין המפד"ל והאיחוד הלאומי, שנועד לגבש רשימה משותפת של הציונות הדתית, נכשל, ואולי טוב שכך. רשימה של הציונות הדתית פירושה גט כריתות לאותם מאות אלפי חילוניים; משמעותה הודעה להם שאינם רצויים בקהל; שאפשר לוותר על הצבעתם. ויתור כזה הוא אסון.
במשך השנים ניסו השמאל הוותיק והקיצוני, השמאל החדש בראשות שרון ו"קדימה" שאינה אלא "שמאלה", והתקשורת "הממלכתית" המשרתת את אלה ואת אלה, ליצור מצג שווא כאילו נאמני ארץ ישראל הם דתיים בלבד, והמאבק הפוליטי הוא בין חילוניים לבין דתיים. התוצאה הייתה שחילוניים רבים שיש להם טענות שונות כנגד הציבור הדתי - מוצדקות ושאינן מוצדקות - לא השתתפו באופן פעיל באירועים ובפעילויות של המחנה הכתום. למרות שמרבית היהודים ביש"ע הם חילונים, כל גורמי השמאל הנ"ל הצליחו ליצור למתנחלים תדמית של "דתיים".
מועצת יש"ע ומפלגות הימין שיחקו לידיהם בהקשר זה. במקום העדפה מתקנת לחילונים, והבלטת העובדה שבקרב המחנה הכתום מצויים חילונים לא מעטים, דווקא הנהגת המתנחלים ומפלגות הימין הרחיקו ולא שיתפו מספיק את הימין החילוני. כך הן, במו ידיהן, שירתו את הקו שרצה שרון להוביל, והפחיתו את הסיכוי למנוע את ביצוע הטרנספר של יהודים מרצועת עזה ומצפון השומרון. כאשר כל אירוע פוליטי הפך לאתר תפילה, למקום שבו מחייבים הפרדה בין גברים לנשים, למקום שבו הייצוג הניתן לדוברים חילונים הוא מצומצם - התוצאה הייתה שחילונים הדירו רגליהם מהמקום.
אם האיחוד הלאומי רוצה להתעשת ולהתרחב, ולא רק להתחרות עם המפד"ל על אותו קהל יעד של הציונות הדתית, עליו לחשוב "בגדול". לא ייתכן שרשימה המתיימרת לפנות אל כלל נאמני ארץ ישראל תכלול בתוכה מועמד חילוני אחד בלבד, קישוט מבריק בין 6 המועמדים הראשונים שלה. הסיכוי של האיחוד הלאומי להפוך לגורם משפיע בכנסת הבאה ובמאבק הקיומי של מדינת ישראל על עתידה תלוי בהרחבת השורות. לפיכך חייב האיחוד הלאומי לשלב במקומות ריאליים בעשירייה הראשונה מועמדים חילונים אחדים. שם המשחק היום הוא "עורו החילונים!". בלעדיהם אין לאיחוד הלאומי תקומה.
ראשי האיחוד הלאומי, זו יכולה להיות שעתכם היפה ביותר: אם תשלבו חילונים ברשימתכם, אם תבהירו לבוחרים הפוטנציאליים שדרוש מפץ גדול בימין, שהימין איננו רק הציונות הדתית, שבלי שילוב ידיים אמיתי עם הרוב בקרב נאמני ארץ ישראל שאינם חובשים כיפה - מה שצפוי הוא חזון אחרית הימין, ו"קדימה" תצחק כל הדרך שמאלה!.
