המחלוקת הנוכחית בין כחול-לבן לבין הליכוד עוסקת בשני נושאים: האם הליכוד יביא איתו לממשלת האחדות את כל גוש הימין, ומתי תתחיל נבצרותו של בנימין נתניהו אם יוגש נגדו כתב אישום. התחושה היא, שהבעיה העיקרית היא הנקודה השנייה: האם יהיה עליו לצאת לנבצרות עם הגשת כתב האישום (כעמדת כחול-לבן) או רק עם תחילת שלב ההוכחות (כעמדת הליכוד). בוויכוח הזה, הצדק עם נתניהו. ונסביר.

חוק יסוד הממשלה קובע, כי ראש הממשלה חייב להתפטר רק אם הורשע בפסק דין חלוט (דהיינו, לאחר כל אפשרויות הערעור) בעבירה שיש עימה קלון. זהו החוק ואין בלתו. בג"ץ אומנם פסק ששרים וסגני שרים חייבים להתפטר מיד עם הגשת כתב אישום, אך המחוקק קבע מסלול מיוחד לראש הממשלה, בשל חשיבותו העצומה של התפקיד ולנוכח העובדה שהתפטרותו היא התפטרות הממשלה כולה, על כל הכרוך בכך. אומנם סביר להניח שאם וכאשר יוגש כתב אישום נגד נתניהו, יימצאו צדקנים וטהרנים שירוצו לבג"ץ וידרשו לחייבו להתפטר מיד. אולם התערבות של בג"ת בנקודה זו תהיה פסולה ואף עלולה לגרום משבר חוקתי. המחוקק אמר את דברו בצורה ברורה ביותר בחוק יסוד, וזה מחייב אפילו את בית המשפט העליון.

מאידך-גיסא, אי-אפשר להתעלם מהעובדה, שכהונתו של ראש הממשלה בעודו מנהל משפט פלילי, היא בעייתית מאוד - ולו רק בשל הזמן ותשומת הלב שיידרשו ממנו לצורך כך. תפקידו של ראש ממשלת ישראל הוא כנראה הקשה ביותר בעולם, ועליו להקדיש לו את כל מאודו. זה פשוט בלתי אפשרי כאשר הוא עומד לדין - גם משום שיהיה עליו להקדיש לפחות יום אחד בשבוע למשפטו (וסביר יותר להניח: יומיים ואולי אפילו שלושה) ועוד זמן להכנת הגנתו, גם משום שראשו יהיה נתון לפחות חלקית לגורלו האישי וגם משום שהחלטות שיקבל עלולות להיות מוטות בשל ההליך.

מתווה הנבצרות הוא הרע במיעוטו. ראש הממשלה אינו מתפטר, הוא יכול לחזור לתפקידו אם וכאשר יזוכה (אם לא יהיו בחירות בדרך), הממשלה אינה נופלת ובראשה עומד מי שכל עתותיו מוקדשות לניהול ענייני המדינה. אבל מתי אמורה להתחיל הנבצרות? וזאת לדעת: קיים פער משמעותי, לעיתים של חודשים רבים, בין הגשתו של כתב אישום לבין תחילת שלב ההוכחות - ודאי כאשר מדובר בתיק כה נרחב ומשמעותי כמו זה המיוחס לנתניהו.

הגורם העיקרי לעיכוב הוא סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב את התביעה להעמיד לרשות ההגנה את כל חומרי החקירה. אבל מה זה "חומרי חקירה"? על כך יש ויכוחים אין-סופיים, ובית המשפט העליון כבר העיר, כי לעיתים הם נמשכים יותר זמן מאשר ההליך העיקרי. למשל: תרשומות פנימיות אינן חומרי חקירה; אך מה דינו של מזכר המצביע על ליקויים בגביית עדות? המחלוקות בנושא זה מגיעות לעיתים עד בית המשפט העליון, וכל זה כמובן לוקח זמן. וגם כאשר חומרי החקירה מועברים, נדרש להגנה זמן ללמוד אותם; בתיקי נתניהו מדובר על אלפים רבים של עמודים. הנה עוד דוגמא: צריך להשוות את תמלילי החקירות לתיעוד הוויזואלי שלהן - וכמעט תמיד יש הבדלים מהותיים (ניחוש אחד לטובת מי).

בתיקי נתניהו מדובר לפחות על ארבעה נאשמים מרכזיים (נתניהו, נוני מוזס, שאול אלוביץ, איריס אלוביץ), שכולם מיוצגים בידי עורכי דין מן השורה הראשונה, וכאמור - על כמות עצומה של חומרי חקירה. לכן, יידרשו חודשים ארוכים, ואולי אפילו שנה, עד שהם בכלל יוכלו לתת מענה לכתב האישום. וגם זה לא סוף הסיפור: בית המשפט אמור לקיים דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי, כדי לקבוע את מתווה הדיון בתיק עצמו ולנסות להגיע להסכמות על הגשת חלק מן הראיות. רק אחרי כל זה ניתן לגשת לשלב ההוכחות.

צריך גם לזכור, שאם יוגש כתב אישום נגד נתניהו - כל שלושת התיקים יידונו בפני שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים. וזה אומר, שצריך למצוא שלושה שופטים פליליים שניתן יהיה במידה רבה לפנות את יומנם למשך שנתיים-שלוש - וגם זה מצריך זמן, ולו רק כדי שיוכלו לסיים תיקים אחרים.

נחזור להסבר בו פתחנו ונוסיף הערה לשונית. "נבצרות" פירושה חוסר יכולת למלא את התפקיד. על-פי מה שאמרנו, במקרה של כתב אישום נגד ראש הממשלה - חוסר היכולת הזאת מתחילה באופן מעשי רק בשלב ההוכחות. לפני כן הוא אינו נדרש להתייצב בבית המשפט, פרקליטיו הם שמנהלים את ההליכים שהם טכניים-מקצועיים, ולכן ראש הממשלה יכול להמשיך בתפקידו. ומכאן המסקנה: יש להפעיל את הנבצרות רק אם וכאשר יחלו ההוכחות בתיקי נתניהו.