אין ספק שבני גנץ ניצב בפני אתגר לא פשוט בבואו לנסות להרכיב
ממשלה. עם זאת, חשוב שנעשה סדר בכל האתגרים שעומדים בפניו, מבחינת סוגי הממשלה השונים שניתן להרכיב. אחת האמירות שמטרתה להלך אימים היא שגנץ ירכיב ממשלת מיעוט, כפי שפרסם נתניהו בסרטון בפייסבוק - "הם (כחול לבן) מתואמים איתם (חברי הרשימה המשותפת) כל הדרך לממשלת מיעוט של השמאל".
בהגדרתה, ממשלת מיעוט היא קואליציה שמורכבת משתי מפלגות לפחות שביחד אין להן רוב פרלמנטרי. ישנן מדינות בעולם שבעת הבעת אמון בממשלה לא נדרשת הצבעת רוב חברי הפרלמנט, לעומת מדינות בהן נדרש רוב כזה וממשלת מיעוט מתקיימת בזכות תמיכה של מפלגות או חברי פרלמנט עצמאיים שאינם חלק מהקואליציה. ממשלות מיעוט קיימות בתדירות גבוהה בדמוקרטיות כמו אירלנד, הולנד, נורבגיה, דנמרק, בלגיה, ספרד ואיטליה, ובתדירות נמוכה באנגליה ובצרפת. חוקרים ניסו להבין כיצד ממשלות מיעוט שורדות ומתפקדות.
ראשית, מפלגות שאינן בקואליציה תומכות בממשלת מיעוט בתמורה ליכולתן להשפיע על מדיניות בנושא שקרוב לליבן. שנית, חברי פרלמנט עצמאים שאינם מקושרים למפלגה מסוימת נוטים לתמוך בממשלת מיעוט בתמורה לחקיקה שמקדמת את המחוז אותו מייצגים אותם חברי פרלמנט. שלישית, מפלגות מעדיפות להיות מחוץ לקואליציה בכדי שבבחירות העוקבות לא ייענשו על-ידי הבוחרים והתמיכה בהן תרד, כשבאותה נשימה יוכלו לקדם את המדיניות שבשמה נבחרו לפרלמנט כאשר יתמכו בקואליציה בנושאים שקרובים לליבם.
בישראל טרם הוקמה ממשלת מיעוט מיד לאחר הבחירות, אולם, בעקבות משברים פוליטיים במהלך כהונתן של ממשלות שונות לאורך השנים נוצרו ממשלות מיעוט עם פרישת מפלגות חברות מהקואליציה. כך קרה למשל בממשלת רבין הראשונה והשנייה, בממשלת ברק ובממשלת שרון השנייה. אמנם, הקמת ממשלת מיעוט מיד לאחר הבחירות תייצר אתגרים משמעותיים מאוד לממשלה שרק החלה לפעול - העברת חוק התקציב, הצבעות אי-אימון ועוד. אך ממשלת מיעוט אינה מילה גסה ויש לשים אותה על השולחן כאפשרות מעשית ולגיטימית.
קבלת החלטות
נקודה שניה שיש להדגיש ומהווה אתגר גדול לגנץ היא תהליך דמוניזציה שנעשה לקבוצות שונות בחברה הישראלית בראשן הערבית מצד גוש הימין והחרדית מבית, שכידוע נבחרו בהליך דמוקרטי מלא: צלחו את ועדת הבחירות המרכזית, את הערעור בבג"ץ ואת אחוז החסימה ועדיין עוברת דה-לגיטימציה על-ידי מנהיגי מפלגות, שרים, חברי כנסת ונציגי ציבור אחרים.
משמעות ההמעטה של קבוצות אלו, החרדים או הערבים, היא החלשת אבן היסוד של הדמוקרטיה, כאשר נוצר שיח פגום בתהליך הדמוקרטי שככל שהוא נאמר יותר הוא נתפס כלגיטימי. המשפט "איני מסכים לאף מילה שלך, אבל אני מוכן למות על זכותך לומר אותה", שמיוחס בטעות לוולטר, הוא אבן יסוד בכל משטר דמוקרטי. האתגר של גנץ בסוגיה זו הוא להכריז השכם והערב על כך שעל-פי משפט הבוחר כולם לגיטימיים, ולהגיב בחריפות כלפי כל ביטוי שמייצר דה-לגיטימציה לסקטורים שלמים במדינת ישראל.
הנקודות שנידונו עד כה אינן נוגעות עדיין בתכנים ובאידיאולוגיות שאותה ממשלה נבחרת תרצה לקדם; בנקודה זו נדרשת יצירתיות ומוכנות לשבור מוסכמות ודפוסי עבר. למשל, אפשר לבנות קואליציה רזה שבה יש הסכמה על מספר מועט של קווי יסוד אותם מקדמים. הרצון ליצור מכנה משותף רחב יוביל למצב של "תפסת מרובה לא תפסת", כיוון שהניסיון לרצות כמה שיותר שותפים בכמה שיותר נושאים מקבע ומקשה על קבלת החלטות.
לכן, יצירת הסכמות אד-הוק בנושאים בהם קיים קונצנזוס בין מפלגות שיהיו בקואליציה ומפלגות שיעניקו גוש חוסם מהאופוזיציה דוגמת הרשימה המשותפת היא דוגמה לשבירת מוסכמות עבר. דוגמה נוספת היא הקמת ממשלה ללא מפלגות שהיו שנים בקואליציה, נהנו ממנעמי השלטון, ודאגו בעיקר לסקטור שלהן מבלי לראות את טובת הכלל (שר החקלאות, השר לפיתוח הנגב והגליל או שר הבריאות). למפלגות אלה החיים במדבר האופוזיציוני יעשו רק טוב וידגימו עבורן את משמעות זמניות התפקיד של נבחר ציבור. האתגר שניצב בפני גנץ אינו פשוט, אבל אפשרי. עליו רק להגביה עוף על-מנת להרחיק ראות.
