הרהורים בעקבות פרשת "חיי שרה"(א)

השבת נקרא את פרשת "חיי שרה". בפרשת זו אנחנו עדים למשא-ומתן ארוך ומייגע כפי שמתואר בבראשית כ"ג. אנו מתוודעים לבקשות, הלפצרות, ולעניינים פורמליים של מיקח וממכר.

"בדרך כלל לשון התורה מקצרת בכל מקום בפרטים. מוותרת על תיאורי סביבה, נוף תלבושות, אפילו קלסתר פנים, אלא אם כן יש צורך בכל אלה". כך כותבת נחמה ליבוביץ בספרה "עיונים בספר בראשית" בבואה לדון בפרשת "חיי שרה".

חשוב שנשים לב לשאלה שמעוררת נחמה ליבוביץ, התורה שממעטת בתיאור הפרטים, מדוע נהגה ברחבות אפית דווקא בספר בראשית בפרשת "חיי שרה". ניתן למצוא תשובות רבות לשאלה "מדוע דווקא האריכה התורה בפרשה זו". המלבי"ם גם הוא שואל: "למה האריך בסיפור הזה"? רבים הם הפרשנים, שתשובתם לשאלה זו מתבססת על ההבנה, שהפירוט נועד להבליט בקנית מערת המכפלה סמל לראשית ההתנחלות בארץ על-ידי קניין קרקע בתוכה, כדברי בראשית רבה עט, ז'.

אני מעלה מתוך הפירוט וההרחבה האפית את דמות אברהם שלי. אברהם מתנהל בכבוד עם בני עם ילידי שחי כאן, הוא מכיר שהוא בא למקום בו ישנם אנשים. אברהם שנושא עמו את בשורת "לך לך" בשורה של "אֶעֶשְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" ו"נִתְבַּרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" מסמל לי את הצניעות והענווה, ובעיקר כבוד לאלו שחיים כאן. אברהם בא לכאן מארם נהרים. הוא פוגש בני עמים חיים, כמו חתים ויבוסים. לכן לשון פנייתו היא אדיבה ומלאת כבוד למי שחי כאן לפני בואו הנה - "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחוּזַת-קֶבֶר עִמָּכֶם" (בראשית כ"ג, 4).

אברהם אינו מנהל דיאלוג בשם אני אדון הארץ, אלא מתוך כבוד והערכה לכל החיים בארץ כנען. אברהם מכיר בקיומו של עם שחי כאן. במו"מ הוא קד ורוכש כבוד רב "לְעַם-הָאָרֶץ לִבְנֵי-חת". הכבוד שרוכש אברהם לחיים כאן - לעם החי בארץ הזו - מהווה עבורי תמרור דרך לחיינו כאן והיום בארץ הזו.

ואם דברנו על קניה, גם התורה מכבדת את זכרם של אלו שחיו כאן קודם. אברהם קנה את מערת המכפלה בכסף מלא, כאשר בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו. מציינת התורה שקברו את אברהם "אֶל-ְמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר אֶל שְׁדֵה עֶפְרוֹן בֶּן-צֹהַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא" (בראשית כ"ה 10).

למעשה מערת המכפלה היא קנינו של אברהם, אבל הכתובים לא מחקו לחלוטין את עברם של אלו שחיו כאן. מזכירים את עפרון בן צהר בן העם החתי. הפרשה מסתיימת בתיאור קבורת אברהם בידי בניו, ישמעאל ויצחק, יצחק שהיה על סף העקידה וישמעאל שגורש כורתים יחדיו ברית עקודים ומגורשים כדי לחלוק כבוד אחרון לאביהם ולקוברו בארץ הזו.

אני מייחל לכך שבני העקודים והמגורשים, בני ישמעאל ויצחק, יכרתו ברית לחיים בארץ הזו. ברית של חיים, בהם לא יהיו יותר עקודים ולא יהיו מגורשים מביתם. ברית של כבוד אחד לרעהו, ברית של כבוד אחד למאווייו הלאומיים של זולתו.