המטורפים מנהלים את בית החולים למשוגעים. הבחירה בפניה ניצבים הבריטים בעוד עשרה ימים (12.12.19) היא בין הלאומנות קפוצת-היד של בוריס ג'ונסון לבין הסוציאליזם הקיצוני של ג'רמי קורבין. זוהי בחירה בלתי אפשרית – טוען פיליפ סטיבנס, עורך בכיר והפרשן הפוליטי הראשי של פייננשל טיימס.

הדעה המקובלת היא, כי מדובר בבחירות שיעצבו את פניה של בריטניה לשנות דור. אבל כל מי שבריטניה יקרה לליבו, צריך לקוות שלא המצב. הקמפיין הוא בין מפלגות המתחרות בשיווק פנטזיות וכזבים; הן ג'ונסון והן קורבין לא מתאימים לראשות הממשלה, סבור סטיבנס.

הקריירה של ג'ונסון בנויה על שקר: "בריטניה תפרוש מהאיחוד האירופי ב-31 באוקטובר, יהיה מה שיהיה". ובכן, זה לא קרה. הברקזיט הוא הצעד המשמעותי ביותר בתולדות בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה; אבל מבחינת ג'ונסון הוא לא יותר מאשר מאכל של חמם-והגש. כל שנחוץ, לשיטתו, הוא מספר מספיק של תומכים בפרלמנט, והופ – למיקרוגל. בסוף ינואר תדהר בריטניה המשוחרר אל השדות הירוקים שאחרי הברקזיט.

המציאות כמובן שונה. הסכם עם האיחוד לא יסדיר דבר פרט לתנאי הגירושין. צורת היחסים העתידיים, החיונית לשגשוגה של בריטניה, תהיה תלויה בסבב השיחות הבא. חישובי משרד האוצר מלמדים, כי אפילו בתרחיש האופטימי ביותר – בריטניה תשלם מחיר כבד בצמיחה, בהשקעות ובתעסוקה. ג'ונסון הורה לשמור בסוד נתונים אלו. המצע של השמרנים קובע את 31.12.20 כמועד האחרון להשלמת המו"מ עם האיחוד, ובכך משחק לידיהן של 27 המדינות האחרות: כל שעליהן לעשות הוא לתת לשעון לתקתק, ולהניח לג'ונסון לבחור בין הסכם גרוע לבין התרסקות בלעדיו.

בנסיבות אחרות ניתן היה לטעון, כי הבוחר הבריטי חכם מכדי שיפול למלכודת הזאת. אבל לג'ונסון יש בעלי ברית חזקים, מסביר סטיבנס. האחד הוא מצב הרוח הלאומי של תשישות ורוגז. השני והעיקרי הוא המצע הכלכלי של קורבין, עם הבטחותיו להוציא יותר על כל שירות ציבורי העולה על הדעת, מיסי עונשין על העשירים והלאמת שירותים חיוניים. לכאורה, מדוע שהבוחרים לא יתמכו בכך אחרי עשור של צנע שמרני וכאשר התשתיות משוועות להשקעות?

התשובה היא, לדעת סטיבנס, שכאשר בוחנים את מצע הלייבור כמכלול – הוא דמיוני בדיוק כמו הברקזיט האפוי-למחצה של ג'ונסון. בריטניה פועלת בכלכלה עולמית חופשית. היא לא יכולה לצפות שיתר העולם יתייחס בשוויון נפש להעלאות מיסים חדות ולהשתלטות הממשלה על עסקים פרטיים. התוצאה הבלתי-נמנעת של תוכנית הלייבור היא כלכלה מבודדת. בריטניה אינה המקום לניסיון של "סוציאליזם במדינה אחת", בסגנון הסובייטי הישן.

בניגוד לכל הסיכויים, ג'ונסון גובר על קורבין במבחן האופי. הסקר האחרון מלמד, כי ל-47% יש דעה שלילית על קורבין לעומת 33% בעלי דעה חיובית, מצבו של קורבין גרוע בהרבה: 59% לעומת 24% בלבד. סטיבנס מייחס חלק משמעותי מנתונים אלו לצביעותו של קורבין, אשר הרשה לאנטישמיות לפרוח בקרב תומכיו שבשמאל הקיצוני, ואשר נטייתם הקבועה היא לתמוך במשטרים סמכותניים נגד המערב. קורבין מציג את עצמו כמגן העניים והמדוכאים, אך הוא גם תומך של ולדימיר פוטין ומעריץ נלהב של המשטרים בוונצואלה ובקובה. הבוחרים אינם טיפשים.

שלא במפתיע, הסקרים מצביעים על יתרון גדול לג'ונסון, הנהנה גם מכשלונם של הליברל-דמוקרטים לנהל קמפיין יעיל על בסיס המרכז הפרו-אירופי. מובן שדבר אינו גמור עד לספירת הקולות. סטיבנס סבור, כי מי שרוצה בטובתה של בריטניה – צריך לשאוף לכך שגם הבחירות הללו לא יהיו סוף הסיפור.