דיוקנאות של זמן

פנים שונות של הקשר בין הזמן והאדם מועלה במקבץ תערוכות מובחרות במוזאון הרצליה (אוצרת איה לוריא), החל מה-1.11.19-ה-25.1.20.

התערוכות המכונסות תחת הכותר "זמן דיוקן", מעלות באמצעי ביטוי מגוונים, מושגים אישיים, קולקטיביים, מוחשיים ופילוסופיים הקשורים להיבטים שונים של הזמן החולף והשפעתו על בני האדם.

המשפחה והבית זוכים להתייחסות מקורית במיצגיה ומיצביה של ורד אברמוביץ. הייחוד שבעבודותיה של אמנית צעירה-ורד זו התגלה לציבור לפני מספר שנים בירידי "צבע טרי". היא מתייחסת בעבודותיה לעצמה, לחייה, לאהבתה לציפורים, ומבטאה את זעמה דרך דמויות של נערות צעירות כעוסות.

בתערוכה הנוכחית יש שילוב שלה בחיי משפחה ובבית. החזות הצבעונית הנעימה של הבית מטעה, כי במקום חיים שקטים, מתגלות סצנות ספוגות בהומור עצמי מקברי, טקסיות כפייתית, חזרה על אותן דמויות המופיעות בעת ובעונה אחת במקומות שונים. הבית מתפקד כמורה שעות גדול ממדים ממנו יוצאים ואליו נכנסים בדיוק של שעון שוויצרי הדמויות הפועלות בחדר התצוגה ומקנות למכלול איכות סוריאליסטית הזויה.

יש ניסיון לנקות ולפנות אשפה, אך כחלק מהמחזוריות, האשפה מוחזרת אל תוך הבית. האב מטפל בבתו כדי להשאירה ילדה נצחית תלותית, שלא תתבגר ותעזוב את הקן. הסבתא לדוגמה מופיעה כשהיא מתנדדת על נדנדה, מציצה בדאגה מבעד לוילון המוסט של החלון החוצה, גורפת, תלויה על עץ בחרדה ועוד. הילדה (ורד בצעירותה), יושבת על הגג בין הציפורים, נמצאת בבית העץ ועוד.

דיוקנאות אישיים מופיעים בתערוכתה של האמנית הוותיקה חנה לוי. היא מעלה דרך דוקנאות רבים שלה וכמה של חברותיה את הקשר בין אירועים אישיים ותחושות למראה החיצוני. הציורים מבטאים את השחיקה בפנים ובגוף כתוצאה מהזמן החולף, המחשת תהליך זה מתעצמת על-ידי שימוש בחול וגירי שמן.

אחרי מות בעלה יצחק בשנת 1975 החלה לבטא את הכאב שבפרידה ואת תחושת ההזדקנות הבלתי נמנעת בסדרה של ציורים מונוכרומיים של פניה. הציורים מתאפיינים במרקם סדוק ומחוספס ומבטאים את תחושתה הפנימית של תהליך ההזדקנות המוביל בסופו של דבר למוות. היא כינתה אותם: "הפנים המלוכלכים שלי". התהליך התעצם בסוף שנות ה-80 כשעברה משבר בעקבות מצבה הבריאותי שהתערער.

אליסון צוקרמן מייצגת דור חדש של אמנים שגדלו על תרבות דיגיטלית ומשלבת הדפסה דיגיטלית עם ציור במכחול וצבע. בציוריה הפוסטמודרניסטיים, הצבעוניים, גדולי הממדים.

בציורים אלה היא מחברת בצורה אקלקטית דימויים, אייקונים, סצנות וקטעי יצירות ידועות מתולדות האמנות, כשדמותה משולבת ביניהם. התייחסות לנושא הזמן מופיעה לדוגמה בציור "ארבעת הגילים" (2019) בו מופיעות דמויות בגילאים שונים. עירוב של זמנים, סגנונות והתייחסויות מצוטטות המאפיינות את התקופה.

מופיעה לדוגמה בציורה "החטיפה" משנת 2019 (אקריליק ודיו ארכיברי צבעוני על בד), מתגלה האנכרוניזם בשילוב נושאים מהעבר עם אלמנטים מההווה. הסידור הכללי בציור מבוסס על ציור של לוקה פרארי משנת 1650 מתאר סצנה שבה ונוס מונעת מבנה איניאס להרוג את הלנה מטרויה. מבחינת התוכן העבודה מתקשרת ל"חטיפת הסביניות" של רובנס (1635-40). עקבות שיזוף עדכניים מתגלים מבעד לשמלות מתקופת הבארוק.

הפנים של ונוס נלקחו מפיקאסו. הציפורים הכחולות מעל נלקחו מסרטיו של וולט דיסני והטקסטים בלטינית על-גבי סרטים. מייצגים גרסה מוקדמת של פרסומות. בריבועי הפיקסלים רואה האמנית פורטלים המלמדים על שיבוש טכנולוגי. הם מלמדים שהציור עצמו נמצא בתהליך מתמיד של עיבוד.

נטליה זורבובה מציגה בתערוכתה "דייבוצ'קי" (בנות), את ההתמודדות היומיומית וניסיונות ההשתלבות שלה במרחב החדש, כעולה מרוסיה, כאמנית וכאם חד-הורית הגרה עם בתה. האמנית שייכת לקבוצת "הברביזון החדש" הכוללת אמניות שעלו מרוסיה, הפועלת משנת 2010.

סלאח מחאמיד מתעדת מהלך זמן בין חוויה אישית מזעזעת במהלכה נפגעה מכוניתה על-ידי משאית נושאת עגלים ועד לחתונתה עם בחיר ליבה, שתמך בה בתהליך ההחלמה. האמנית שבאה מאום אל פאחם, משתמשת בעיקר בפחם והוא משמש לה לרישום, כתמיות, שרבוט תוך שהיא יוצרת מגע ישיר עם מצע הציור וכן זו דרכה לסמן את מקום הולדתה ומגוריה: אום אל פאחם.

ציבי גבע מציג באולם הגדול מיצב גדול ממדים המורכב משלושה חלקים המשלבים דו-ממד ותלת-ממד: ציור, קיר לבנים עם גרפיטי וצמיגים היוצרים חללי משנה.

הם מייצגים דימויים הלקוחים מחמישה עשורים של עשייתו האמנותית: "הכפיה", "הבלטות", "הסורגים", "התריסים", קיר הלבנים, הצמיגים ועוד.

ביצירה הציורית גדולת הממדים המורכבת מחלקים, מופיעים דגמים העוברים מחלק אחד לשני ויוצרים שלמות חזותית פרקטלית האופיינית לו. באלמנטים התלת ממדיים הוא מתייחס לארכיטקטורה "ורנקולרית", הצומחת במרחב במהלך הזמן במקום מסוים. היא עונה על צרכים תרבותיים ומתאימה עצמה לתנאים האקלימיים תוך שימוש בחומרים מקומיים, ללא יד מכוונת של ארכיטקט. לקט מעניין הממחיש את העיסוק בנושא הזמן ומשקף את "רוח הזמן" בארץ, בזמן אמת.