אנשלוס

ישנן שתי גישות להיסטוריה. האחת גורסת שמי שאיננו לומד מן ההיסטוריה נידון לחזור עליה. הגישה השניה אומרת שאין ללמוד דבר מן ההיסטוריה, שכן העולם מתקדם, קדימה, ואין לדון על העתיד בכלים של העבר.

שתי גישות אלו ממצות את השסע העיקרי בחברה היהודית. אלו אשר מתעלמים מן ההיסטוריה, שוללים למעשה את הזכות היהודית להקים את הבית הלאומי בארץ ישראל, שוללים את לאומיותו של העם היהודי ודורשים לנוע קדימה אל עתיד שאין לו שום תקדים. התעלמות מן ההיסטוריה הכללית כמוה כהתעלמות מן ההיסטוריה הרפואית. אינני מכיר חולה אשר יתן את אמונו ברופא אשר איננו יודע דבר על כל מה שגילו קודמיו, חיידקים, נגיפים, והשפעת השבץ על התפקוד המוחי. אינני מכיר שופט אשר יחרוץ משפט מבלי להסתמך על היסטוריה ותקדימים. אינני מכיר מהנדס המתעלם מפתרונות שנכשלו, ומנסה אותם שוב ושוב, תוך התעלמות מן ההיסטוריה.

התנועה הלאומית הערבית קמה ביחד עם התנועה הנאצית, בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים למניינם. הקשרים בין שתי התנועות הללו היו הדוקים ביותר, ולא בכדי בילה ראש התנועה בארץ ישראל חג' אמין אל-חוסייני את שנות המלחמה וההשמדה, 1941-1945, בברלין. סביר אם כך לחקור את דרכי החתירה של הנאצים לעבר האידיאל של הרייך השלישי, ולהתרשם מן ההקבלות בתנועה הלאומית שהותיר מאחריו אמין אל-חוסייני, דודו של יאסר ערפאת.

גרמניה הנאצית ייסמה את תורת השלבים. הכיבוש הגרמני הראשון היה כיבוש ללא שפיכות דמים, ונקרא בשם אנשלוס. איחוד. איחוד משפחות, איחוד אתני, איחוד עממי, שבו פלשו החיילות הנאצים לאוסטריה ואיחדו אותה עם גרמניה. התביעה לאנשלוס התקבלה במערב באדישות מסוימת, כמעט כמובנת מאליה. הרייך שלישי בלע אל קרבו עוד פרובינציה דוברת גרמנית, ותו-לא.

בשלב הבא דרשו הגרמנים אנשלוס עם חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. מדינה מרכז אירופית, רב-לאומית, אשר התקיימה מכוח הרצון הכן של בני לאומים שונים לחיות בשלום. למדינות המערב, ובמיוחד בריטניה ה"גדולה" היה הסכם הגנה מחייב עם צ'כוסלובקיה. ראש ממשלת בריטניה, שנבחר בצורה דמוקרטית, העדיף להתכחש לברית הגנה זו, כי למי אכפת מה קורה למדינה קטנה ורחוקה מן העין, הניף את נייר הכניעה להיטלר, וקרא peace in our time. היטלר שמר על השלום בכך שביצע את האנשלוס השני, ואיחד את גרמניה עם חבל הסודטים. צ'כוסלובקיה כולה נכבשה וגורלה נחרץ לשלטון אימים לחמישים השנה הבאות.

בשלב הבא שוב דרש היטלר אנשלוס. והפעם עם חבל גדנסק דובר הגרמנית אשר בפולין. כדי לאשש את התביעה הזו ביימו סוכנים גרמנים פעולות טרור. באחד בספטמבר 1939 פלשו חיילות האנשלוס, רק לצורך האיחוד, ותוך מספר שבועות היתה פולין לחלק מן הרייך השלישי. גם לאחר השלמת השלב השלישי של האנשלוס לא עשתה אנגליה דבר, מלבד להדק את המצור על חופי ארץ ישראל, כדי לרצות את התנועה הלאומית הערבית האנטישמית.

נשוב אלינו. מה דורשת התנועה הלאומית הערבית מוסלמית, על כל פלגיה? אנשלוס. הם דורשים איחוד עם המיעוט הערבי החי בתוך ארץ ישראל. התביעה לשיבת הפליטים היא אנשלוס לכל דבר ועניין. בתחילה ניסו באמצעים צבאיים, משנת 1947 ועד 1973. מאחר והשיטה הצבאית נכשלה, עברו לאמצעים אחרים כדי להשיג את האנשלוס. הסתננות, איחוד משפחות, שילוח רוצחים מתאבדים, ומעל לכל חינוך השולל את קיומה של מדינת היהודים ומחייב את האנשלוס.

גם האנשלוס הערבי מבוצע בשלבים. עם הסכם אוסלו בוצע אנשלוס ראשוני שבו נכנסו לארץ ישראל מעל מאה אלף ערבים, חלקם חמושים או שחומשו בארץ. בשלב שני דורשים הערבים פינוי הישוב היהודי עד לגבולות 1949 ואת האפשרות לביצוע אנשלוס בלתי מוגבל לתוך המדינה הערבית החמושה שתקום לצידה של מדינת ישראל. הדבר כבר בוצע בעזה, ואין ספק שהינתקות חד-צדדית משמעותה אנשלוס נוסף.
בשלב השלישי ידרשו הערבים את האנשלוס הסופי, עם המיעוט הערבי המצוי מערבית לקווי שביתת הנשק של 1949. לאור הצלחתם עד עתה, אין סיבה שלא יצליחו.

מלחמת העולם השנייה לא הסתיימה בהסכם שלום. היא גם לא הסתיימה בהתאבדותו (כנראה) של היטלר ובכתב הכניעה ללא תנאי שעליו חתמו ראשי המטה העליון. מלחמת העולם הסתיימה עם ביטול האנשלוס וגירוש התושבים הגרמנים של חבל הסודטים מביתם אל גרמניה המזרחית. שלושה מיליון תושבים, שברובם לא היו שותפים לזוועות המלחמה גורשו בתוך 3 שבועות. רק כאשר בוטלה העילה לאנשלוס הקיץ הקץ על שלטון הרייך השלישי.

וכך גם בארץ ישראל. ערביי ארץ ישראל הינם עילה מתמדת לאנשלוס. כל עוד הם כאן, וכל עוד התנועה הלאומית הערבית דורשת, תובעת, ונלחמת כדי להשיג את תביעת האיחוד (אנשלוס) לא יכון שלום בארץ. כל היענות לתביעת האנשלוס על יד ויתור על חלקי ארץ רק יגביר את תביעת האנשלוס, ומלחמת הטרור המלווה אותה. הצבת גבולות "קבע" בתוך ארץ ישראל לא תפתור דבר שכן ערביי ארץ ישראל מצויים בירושלים וביפו, חיפה ותל אביב, ג'יסר ופוריידיס, הגליל והנגב, והם תמיד יהיו לעילה לאנשלוס, אם גלוי ואם בהסתננות.

לפעמים צריכים לקרוא לילד בשמו. לא עוד זכות השיבה, כי אם תביעת האנשלוס. כולנו זוכרים מה משמעות האנשלוס לחייו של עם ישראל. ישנם אנשים החיים איתנו היום שחוו על בשרם, תרתי-משמע, את משמעות האנשלוס. אלו המתעלמים מן ההיסטוריה נידונו לשוב עליה שוב ושוב. הברירה והכוח ביד עם ישראל, האם ללמוד מן ההיסטוריה, לבטל את העילה לאנשלוס, או לחיות בצילו עד עולם.