דרישת מנדלבליט תמוהה

בימים אלה עומד על הפרק מינוי ממלא-מקום לפרקליט מדינה לאחר שפרקליט המדינה הנוכחי עומד לסיים את תפקידו בתוך זמן קצר.

התגלתה מחלוקת בין היועמ"ש מנדלבליט לשר המשפטים אוחנה בעניין מינוי ממלא-מקום. בעוד שהשר רוצה לבחור בעצמו את בעל התפקיד מתוך רשימת מועמדים שהוצגה לו, עומד היועמ"ש שהמינוי ינתן לשלמה למברגר. מי מהם צודק?

נראה שהשר צודק. ס' 23 א. לחוק שירות המדינה (מינויים), קובע -

• 
  (א) בסעיף זה, "נושא משרה" - מי שנתמנה לפי סעיפים 12 או 23, או עובד מדינה שנתונה לו סמכות על-פי חוק, שעליו להפעילה בעצמו.
  (ב) נתפנתה משרתו של נושא משרה או נבצר ממנו להשתמש בסמכותו או למלא את תפקידו, רשאי השר שעם משרדו נמנית המשרה (בסעיף זה - השר), בהתייעצות עם נציב השירות, להטיל על עובד מדינה אחר למלא את התפקיד, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים.
  (ג) השר רשאי, לאחר התייעצות עם נציב השירות, להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (ב) בתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופת הטלת התפקיד באופן זמני לא תעלה על שישה חודשים; ואולם רשאי השר, בהסכמת נציב השירות והיועץ המשפטי לממשלה, להודיע לממשלה על הארכת תקופת הטלת התפקיד באופן זמני מעבר לשישה חודשים כאמור, בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וכל עוד מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור.
  (ד) היה נושא משרה מנוע מלעסוק בעניין מסוים במסגרת תפקידו, רשאי השר, לאחר התייעצות עם נציב השירות, להטיל על עובד מדינה אחר למלא את התפקיד באותו עניין עד שתוסר המניעה."
  

פרקליט המדינה הוא "נושא משרה" לפי החוק. השר מוסמך למנות פרקליט מדינה זמני לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים. המינוי נעשה בהתייעצות עם נציב שירות המדינה, אך ההחלטה היא של השר. לכן עמדתו של מנדלבליט שהמועמד שלו צריך להתמנות והוא זה שיחליט היא תמוהה ולא חוקית.

גם הטענה שאנו נמצאים "בתקופה רגישה" (ולא ברור למה הוא מתכוון. אולי להחלטה על הגשת כתב אישום נגד נתניהו), לא אמורה לשנות את החוק. ראשית חוק יש לכבד גם בתקופות רגישות. שנית, החוק מתייחס למצבים בהם ממלא המקום נגוע בניגוד עניינים, בסעיף קטן (ד). במצב זה רשאי השר לאחר התייעצות עם נציב שירות המדינה להטיל את התפקיד באותו ענין שבו יש מניעות על עובד מדינה אחר.

לכן חששותיו של מנדלבליט דמיוניים וחסרי שחר ומתעורר החשש שהוא מתערב רק כדי למנות אדם שהוא מעוניין לעבוד אתו ולא בגלל דאגתו לשלטון החוק.

דבריו של מנדלבליט נאמרו במפגש משפטי שבו הוא יצא חוצץ נגד הטענות שהצמרת המשפטית מכתיבה לדרג הפוליטי מה לעשות. באותה הרצאה הוא אומר דבר והיפוכו.

מנדלבליט מזכיר לי את ספרו של מריו פוזו "הסנדק" (בעברית "דון קורליאונה איש המאפיה"). המאפיונר מבטיח לזמר ידוע שהוא יזכה בתפקיד הראשי בסרט הוליבודי שמפיק אויבו של אותו זמר למרות התנגדותו העזה. אותו מפיק מוצא במיטתו ראש של סוס מת ואז הוא "משתכנע" למסור את התפקיד לזמר.