חזרתי זה עתה מבריטניה הגדולה. ביום הבחירות שם (יום חמישי ה-12 בדצמבר 2019) שהיתי בעיר מנצ'סטר. זוהי אחת מארבעת הערים הגדולות באנגליה, ומששת הערים הגדולות בבריטניה הגדולה. זוהי עיר תעשייתית עם למעלה משלושה מיליון תושבים, ואולי אף יותר. בשנים האחרונות נוספו אל אוכלוסייתה האנגלית גם מאות אלפי מהגרים שחורים מקומיים (בעיקר מלונדון - הבירה הבריטית היקרה), אך במיוחד גם מחוץ לממלכה הבריטית, כמו מוסלמים, הינדים, אנשי המזרח הרחוק ואפילו היהודים החרדים שלנו, מישראל הרחוקה.
מערכת הבחירות בבריטניה הייתה, ממש כמו בישראל, שלא בזמנה, אלא הוקדמה בשל עניין היציאה הבריטית מ
האיחוד האירופי. אבל זו לא הייתה גולת הבחירות היחידה. בשנים האחרונות מקצצים אנשי הקואליציה השמרנית של בריטניה במענקי הסיוע הסוציאלי לאוכלוסייה הענייה, ובמיוחד למהגרים. הסיוע הסוציאלי-הבריטי, אפילו בעידן השמרנים, עדיין נמצא שם מעל להטבות הסוציאליות של מדינות "סוציאל דמוקרטיות" ו"סוציאליסטיות". זהו סיוע במתן שכירות ממשלתית לבעלי הכנסה נמוכה ותמיכה כספית לבעלי משפחות ברוכות ילדים,
וישנו גם סיוע למימון לימודים והשתלמויות מקצועיות לבעלי יכולות נמוכות. ולצד כל אלה קיימת מערכת בריאות חינם, ואילו התרופות לחולי סוכרת מסובסדות במאה אחוזים. אבל השמרנים החלו בקיצוצים מסוימים בעניין שכרי הדירה ומענקים כספיים. קורבין, המועמד הסוציאליסט הרדיקלי של מפלגת ה"לייבור" האופוזיציונית, ניצל את הקיצוצים הללו כתעמולת בחירות טובה נגד השמרנים, וכנגד ראש ממשלת בריטניה, בוריס גו'נסון. זו הייתה צפויה להיות מערכת בחירות מאוד סוערת, המאבק על הלחם ממש. אבל הקור הבריטי נשמר.
מערכת בחירות מנומסת ושקטה
ביום הבחירות בכלל לא חשתי בבחירות כלשהן. אולי בכמה בתים היה תלוי שלט מנומס המבהיר כי בני הבית הם מתומכי אחת משלושת המפלגות הגדולות (השמרנים, ה"לייבור" והליבראלים). אבל מבחוץ הכל היה רגוע. החנויות, הבנקים, המרפאות, המפעלים והעסקים שידרו "עסקים כרגיל". "יום שבתון"? - יוק! וכול זאת במדינה שבה פעם בכמה שבועות נוסף יום שני לצד יום ראשון כ"יום מנוחה" בשם "בנק הולידיי"! אבל יותר מכול התרשמתי כי "תרבות הבחירות" בבריטניה הגדולה באמת, היא תרבות ג'נטלמנית רגועה ושקטה, בטח שאיננה מזכירה איזושהי מערכת בחירות במדינה ששמה "מדינת ישראל".
ברחובות מנצ'סטר, ואפילו בלונדון הענקית, לא הסתובבו רכבי בחירות רועשים עת תמונות המועמדים, ובתוכם צעירים רעשניים המקבלים סכומי עתק מופלגים עבור גרירת המצביעים מבתיהם לקלפיות, לפעמים גם בכוח. גם בימים שקדמו ליום הבחירות לא ראיתי ולא שמעתי על מודעות ענק עם תמונות המועמדים - שגם מסיתות נגד היריבים.
המראות, של יום הבחירות הישראלי - כיצד זקנים מובאים מבתי אבות ומבתי החולים עם "קתטרים" לגופם, לקלפי, ורק המפלגה היריבה זוכרת להחזירם לאחר ההצבעה, לא היו חלק מהנוף הבריטי המשעמם של יום הבחירות. לא שמעתי שם על כך שהמתים מקרב היהודים החרדים מצביעים אף הם, ומנגד לא שמעתי שסכנת חיים ריחפה על חברי ועדות הקלפי הלבנים בריכוזים המוסלמים.
ה"דמוקרטיה היחידה" של המזרח התיכון
גם בעבר, בלונדון הבירה בעיקר, הייתי עד לבחירות שונות וגם שם היה הכל רגוע ביחס לישראל הרעשנית. בכול המערכות הבריטיות ראשי הממסד והאופוזיציה שומרים על ארשת ג'נטלמנית חסרת מעורבות גסה בנוסח "המגרים מובאים באוטובוסים מיוחדים" וכו'. ראשי השלטון הבריטי ומתנגדיהם, אינם נראים מתלהמים בדוכני השוק, בימים שלפני יום הבחירות.
ראיתי מספיק מערכות בחירות אירופיות גם בבלגיה, בשוויץ ואפילו ברומניה, אבל זו הישראלית הא מערכת הבחירות הגסה והגועלית ביותר שאי פעם ראיתי וחשתי - החל מזו הממלכתית, דרך זו המוניציפלית, עבור דרך הבחירות ל"הסתדרות העובדים הכללית" ועד לבחירת ועד המושב הקטן ביותר. ישראל דומה ל"מדינות הבננה" של דרום אמריקה המפגרת או לגרועות והגסות שבמדינות חבר העמים לשעבר כמו מולדביה, אוקראינה ורוסיה. אלימות, זיופים וטרור - ביום נופש - חופש, הם סימן ההיכר והשוני בין "תרבות הבחירות" של ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", לבין "תרבות בחירות" אמיתית ואירו-אמריקנית.
