לאחר שלוש שנים בתפקיד, עיצב מחדש
דונלד טראמפ את מערכת המשפט הפדרלית, תוך שהוא מבטיח נטייה שמרנית שלה למשך עשרות שנים ומבטיח את מורשתו, ללא קשר לתוצאות הבחירות הבאות – קובע וושינגטון פוסט. רבע מכלל השופטים בבתי המשפט הפדרליים לערעורים הם מינויים של טראמפ, וכך גם שניים מבית תשעת שופטי בית המשפט העליון. בסך-הכל מינה טראמפ 187 שופטים פדרליים בערכאות השונות.
13 בתי המשפט הפדרליים לערעורים הם הערכאה השנייה בחשיבותה בארה"ב, והם הערכאה הסופית אלא אם בית המשפט העליון מחליט לדון במקרה – מה שהוא עושה לכל היותר 80 פעם בשנה. עד כה מינה טראמפ 50 שופטים לערכאה זו, לעומת 25 של
ברק אובמה בכל הקדנציה הראשונה שלו ו-55 בשל שמונה שנותיו. המינויים של טראמפ שינו את מאזן הכוחות בשלושה מבתי המשפט, והוא גם מקפיד למנות שופטים צעירים יחסית; בארה"ב אין גיל פרישה סטטוטורי לשופטים.
המוציא לפועל של מינוי השופטים הוא מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, מיץ' מקונל, הרואה בכך את היעד המרכזי שלו. מקונל שינה פעמיים את כללי הדיון בסנאט כדי להאיץ את הליכי המינוי אל מול התנגדות הדמוקרטים. המנטרה שלו היא: "אל תשאירו שום מקום פנוי". ועם רוב של 53 מול 47, מקונל יכול לעשות זאת במהירות.
הפוסט מזכיר, כי מקונל ממש לא מיהר בשנת 2016, כאשר אובמה ביקש למנות את מריק גרלנד לבית המשפט העליון במקום אנטונין סקאליה. מקונל התעקש שיש להמתין עד הבחירות לנשיאות – הימור שהשתלם כאשר טראמפ ניצח והעביר את מינויו של ניל גורסץ'. מקונל חזר ואמר מאז, שהיה זה אחד ההישגים הגדולים ביותר שלו. ובעוד טראמפ נסוג מכמה קווי מדיניות שמרניים מאז נכנס לתפקידו, הוא מקפיד למנות שופטים בעלי השקפת עולם שמרנית.
שניים משלושת בתי המשפט לערעורים בהם הפך טראמפ את הרוב, עשויים להועיל לו מבחינה פוליטית ואישית. המחוז השני (ניו-יורק) יכריע האם טראמפ רשאי לחסום בטוויטר את מתנגדיו וגם באחת התביעות נגד עסקיו של הנשיא. המחוז ה-11 (ג'ורג'יה, פלורידה ואלבמה) אמור להכריע בסוגיות הצבעה מהותיות במדינת המפתח פלורידה.
טראמפ מצידו הודה לאובמה על שהותיר לו 142 תקני שיפוט לאייש. "לא היה כזה דבר, ואומרים שזה הדבר החשוב ביותר שעושה נשיא", אמר בשבוע שעבר. מקונל הבהיר בראיון לפוקס ניוז, כי ממשל אובמה לא הותיר בכוונה את המקומות לא מאוישים, אלא מדובר בתוצאה של חסימת המינויים בידי הרוב הרפובליקני בסנאט בשנתיים האחרונות של הנשיא הקודם.
כאמור, מקונל שינה את הכללים כדי לסייע לטראמפ. בחודש אפריל הוא קיצר את הדיון על מינוי השופטים מ-30 שעות לשעתיים בלבד, וכך ניתן היה לאשר אותם במהירות שיא. לפני כן הוא ביטל את הנוהל שאפשר לסנאטורים להתנגד למינוי שופטים בהצבעה ממדינותיהם במקום בוושינגטון. הרפובליקנים אומרים שהדמוקרטים החלו את המגמה הזאת עם מנהיג הרוב הדמוקרטי דאז, הארי ריד, אשר ביטל בשנת 2013 את השימוש בפיליבסטר כדי לעכב את המינויים.
נכון לעכשיו, מדגיש הפוסט, מדובר בשינוי חשוב – אך עדיין לא במהפכה. שני שלישים מ-50 המינויים לבתי המשפט לערעורים היו במקום שופטים אשר מונו בידי נשיאים רפובליקנים קודמים. לטראמפ יש רק עוד מושב אחד לאייש, אם כי יהיו לו מושבים רבים נוספים אם ינצח בנובמבר. ישנו גם פוטנציאל למינוי נוסף לעליון, בשל מצב בריאותה של רות בדר-גינזבורג בת ה-86; השופט סטיבן באייר גם הוא בן 80. שניהם מונו בידי
ביל קלינטון, כך שטראמפ יכול להוביל לרוב של שישה ואפילו שבעה שופטים שמרנים – בתנאי שהרפובליקנים ישמרו על הרוב בסנאט.
הדמוקרטים אינם להוטים, בצורה מסורתית, לדבר על מינויי השופטים כמהלך פוליטי. אך גורמים ליברליים טוענים, כי כאשר הרפובליקנים ממנים שופטים שמרניים, חייבים הדמוקרטים לשנות את הגישה ולהכיר בצורך החיוני לבלום את המינויים הללו – דרך ניצחון בסנאט.
בעיה אחרת היא, שהקיטוב הפוליטי הגובר בארה"ב יגרום לאובדן של אמון הציבור במערכת המשפט, בדומה למצב של מוסדות ציבוריים אחרים, משום שהיא תיתפס כבעלת הטיה פוליטית. בטווח הארוך, ייתכן מצב בו רוב מוצק של שמרנים בבית המשפט העליון ובבתי המשפט לערעורים יהפוך החלטות של נשיא וקונגרס דמוקרטיים – וכך הלגיטימיות של בתי המשפט תוטל בספק.
