בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מראות מן העולם בעדות מקומית
|
אנחנו שרויים בבעיות שלנו, ואיננו יודעים כלל על בעיות מוזרות של עמים אחרים
|
פחות רגישים? [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אני נוהג לבקר בתערוכת עדות מקומית, שנערכת מדי שנה במוזאון ארץ ישראל (מוז"א) ולא מעט משבח אותה, כאן בבלוג. גם השבוע ביקרתי בתערוכת הצילומים. 4,738 צלמים מ-129 מדינות שלחו 78,801 תמונות לתערוכה הבינלאומית הזאת, שנערכת על-ידי World Press Photo. השנה התפעלתי פחות מן הצילומים הישראלים. לדעתי, בשנים קודמות הם היו יותר מרגשים. ואולי אני טועה ואנחנו פחות רגישים? עם זאת, התערוכה ראויה לביקור, גם השנה. מצאתי בה הרבה תמונות מעניינות מן העולם. ולא רק תמונות - גם סיפורים אנושיים חשובים, שאנחנו כאן, בבועתנו, לא יודעים על קיומם. מעניין וחשוב. למשל, חינוך ללאומיות ומסרים צבאיים יש, כמובן, בישראל. בתערוכה מצאתי, שגם ברוסיה וגם בארצות הברית קיימים מסרים כאלה בעת חינוך של בני נוער במחנות ובמועדונים. כאן מלמדים "מה זה להיות אמריקני" ומאידך ברוסיה מלמדים פטריוטיות באמצעות הוראת אידיאולוגיה ומוכנות למלחמה. זה לא רק אצלנו. הנושא של זיהום כדור-הארץ עולה לכותרות בעקבות ועידת האקלים, שהנשיא טראמפ הפנה לה עורף. בתערוכה ראיתי תמונה מדהימה של נער שוכב על מזרן וסביבו ים של אשפה. הכיתוב מסביר, שהנהר פסיג בפיליפינים הוכרז מת מבחינה ביולוגית כתוצאה מזיהום תעשייתי והשלכת אשפה בידי תושבי הסביבה. הנהר מזרים כ-64 אלף טונות פלסטיק מדי שנה לאוקיינוס. באזורים מסוימים של הנהר, הפסולת כה צפופה עד שאפשר לפסוע על פני האשפה (וגם לישון על מזרן, כבתמונה). תמונה אחרת מספרת על הידלדלות קשה של עופות ים באיים בפרו. מסתבר, שהלשלשת של השקנאים עשירה בחנקות הפכה לדשן פופולרי במאה ה-19 עד שהומצאו חומרי דשן כימיים. האיסוף העצום של הלשלשת גרם להידלדלות קשה של העופות. סיפור עצוב של מדינה רחוקה מאיתנו מאד. אנחנו שרויים בבעיות שלנו, ואיננו יודעים כלל על בעיות מוזרות של עמים אחרים. הרשימה אותי גם תמונתו של פרדו פארדו ממקסיקו, שצילם מהגרים ממרכז אמריקה מטפסים על גדר הגבול אל ארצות הברית. מזכיר מאוד את המטפסים על הגדר בין הגדה וישראל. עולם קטן. הצלמת קורינה קרן צילמה בינואר-מאי השנה לרויטרס בתל אביב. הכיתוב מספר, ש"התחנה המרכזית החדשה נפתחה בשנת 1993 בתקווה לשפר את מצבה של אחת משכונותיה הקשות של תל אביב. אולם במקום מרכז הקניות המודרני, נותרו תריסי החנויות מוגפים ומבוך המעברים הפך לתערוכת של עזובה, מסחר ותרבות מחתרתית". לא הייתי שם. גם אתם? זה לא הצילום היחיד מישראל. חיים גולדברג צילם בירושלים משפחה של אם ובנותיה מכת השאלים, כשהן צועדות מבית הספר. אצלי בשכונה יש גני ילדים דתיים ואני רואה אימהות לבושות שחורים וראשיהן מכוסים בשביס או בטורבן. כיסוי הראש כמו בתמונה הזאת - לא ראיתי. אמרות אם הבעיה שלך היא כסף ואין לך כסף, אז אין לך בעיה, לא? האם למי שעובד במפעל לספרי קודש, יש מדי יום סידורים? רציתי לשמח מישהי במשרד, וקניתי לה פרחים. אבל בכניסה כתוב "אין כניסה לזרים". אז הכנסתי פרח-פרח... וגם משהו אקטואלי: האם יש ערבים לזכרו של הרב כהנא?
|
תאריך:
|
25/12/2019
|
|
|
עודכן:
|
25/12/2019
|
|
יאיר דקל
|
מראות מן העולם בעדות מקומית
|
|
אחד הנושאים הכי מדוברים כאשר עוסקים בסקירה על מצבו של ענף ההיי-טק בישראל הוא הפערים העצומים שקיימים בין מרכז הארץ, ובעיקר תל אביב, לצפונה ולדרומה. השיח בדרך כלל רווי קלישאות, והפוליטיקאים והבכירים בענף משמיעים מנגינה דומה: יש להעביר את ההיי-טק מהמרכז לפריפריה, הם אומרים, לעודד רילוקיישן פנימי לצפון ולדרום ועוד סיסמאות, שלא הוכיחו את עצמן עד היום.
|
|
|
הקרב על המינוי הזמני של מ"מ פרקליט המדינה יצא מפרופורציות מנהליות, למחוזות של מעמד משפטי קובע שר המשפטים הזמני רוצה למנות מ"מ זמני לפרקליט המדינה, והיועץ המשפטי לממשלה מתנגד שלא בוחרים במועמד שהוא הציע
|
|
|
ובכן, ביה"ד הבינלאומי בהאג הוכיח עכשיו כי הטענה הזו, המושמעת שוב ושוב, כדי לחזק את ידם של הדוגלים באותו אקטיביזם שיפוטי, ובראשם כבודו, ברק, היא, מסתבר, באותיות קידוש לבנה, 'כּאלם פאדי', שטויות, דברי הבל שאין להם כיסוי ואין להם הִתכנוּת כלל. האקטיביזם השיפוטי הועמד עכשיו לקיר על-ידי ביה"ד הבינלאומי בהאג.
|
|
|
יחסי ישראל עם ירדן נמצאים במשבר עמוק,לאחר שירדן סירבה להאריך את החכרת השטחים החקלאיים במובלעות צופר ובנהריים לישראל וההצהרות על סיפוח בקעת הירדן לישראל, בפרלמנט הירדני גוברת הדרישה לבטל את הסכם הגז עם ישראל ונשמעות גם קריאות לבטל לגמרי את הסכם השלום עמה, "הסכם ואדי ערבה" שנחתם ב-1994.
|
|
|
בבחירות הקרובות עומדים להשתנות סדרי בראשית. אם בכל ההיסטוריה של המדינה ושל הדמוקרטיות המערביות, הציבור הוא זה שהחליט בבחירות הרי שבבחירות הבאות עלינו לטובה ינגן הציבור כינור שני. בית המשפט העליון ונשיא המדינה, הם שיחליטו.
|
|
|
|