1. מהי מטרתם של בתי הכלא - להעניש עבריינים או להרתיע מפני ביצוע עבירות? אם המטרה היא הענשה, אזי מידת הצלחתם של בתי הכלא תימדד בכך שהם יהיו מלאים. אם המטרה היא הרתעה, אזי הצלחתם תהיה בכך שהם יעמדו שוממים. זוהי לא שאלה פילוסופית, אלא סוגיה העומדת בלב-ליבם של חוקי העונשין. בשנת 2012 הכריע המחוקק הישראלי, בתיקון 113 לחוק העונשין, כי העונש צריך לבטא יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג העונש ומידתו. במילים אחרות: הגמול הוא נקודת המוצא, ומשם ממשיכים לבחון את הנסיבות האישיות ואת ההרתעה.
זהו בדיוק העיקרון המוצדק העומד מאחורי חיסולו של קאסם סולימאני. האיש היה בן-מוות, כי על ידיו היה דמם של מאות ואולי אלפי בני אדם - הן חיילים והן אזרחים. במילים אחרות: הגיע לו למות. נקודה, סימן קריאה. מאחר שבלוחמת טרור קשה מאוד להעמיד לדין אנשים בדרג שלו, ומאחר שכל יום שאנשים כאלו מהלכים חיים משמעותו מוות לחפים מפשע - מכיר החוק הבינלאומי בלגיטימיות של חיסולים כאלה.
העובדה שלא ניתן להמית יותר מאשר פעם אחת אפילו רוצח המונים, אינה סיבה שלא להענישו בצורה החמורה ביותר שבידי אדם. העובדה שאדם הוא רוצח מאחורי שולחן כתיבה ושולח אחרים לבצע את הרצח בפועל, אינה פוטרת אותו מעונש. זהו אחד הלקחים המרכזיים ממלחמת העולם השנייה, ו-75 השנים שחלפו מאז סיומה רק הוכיחו עד כמה הוא מוצדק.
2. שיהיה ברור: משמרות המהפכה לא יהפכו בעקבות החיסול לשלוחה של ארגון בני ברית, והמשטר האירני לא יודיע על הכרתו בירושלים כבירת ישראל. פעולות טרור הן ביטוי לאידיאולוגיה, ואותה קשה עד בלתי אפשרי לחסל - ודאי שלא בפעולה אחת, נועזת ומוצלחת ככל שתהיה. הדברים נכונים במיוחד לגבי משטר המהפכה באירן, שמזה 40 שנה מצהיר בריש גלי שמטרתו היא להפיץ את האיסלאם הקיצוני בכל מקום אפשרי, ושכדי להשיג זאת הוא יילחם בכל מי שצריך - נוצרים, יהודים ואפילו מוסלמים אחרים.
אירן איננה מדינה משוגעת, שמעתי לפני עשרות שנים מפרופ' דוד מנשרי, גדול המומחים בישראל למדינה זו; פשוט יש לה סדר עדיפות שונה מזה המוכר לנו (ואגב, עוד אמירה חשובה מאוד שלו: באירן אין מתונים וקיצוניים; יש קיצוניים ואולטרה-קיצוניים). המשטר בטהרן מעדיף את היעדים האידיאולוגיים על פני הרווחה החומרית, ומוכן להשקיע בהם משאבי עתק על חשבון האוכלוסייה שבמצוקה. אם תרצו, זהו קו דמיון מעורר חלחלה בין אירן המהפכנית לבין גרמניה הנאצית, שפעלה ללא הרף לרצוח את יהודי אירופה גם על חשבון המאמץ המלחמתי.
הטרור של אש"ף לא נפסק בעקבות חיסולם של אבו ג'יהאד ועלי סלאמה, חמאס לא נעלם אחרי חיסולו של
אחמד יאסין, חיזבאללה המשיך לפעול אחרי חיסולו של עימאד מוראניה. אירן, משמרות המהפכה וכוח קודס (מילולית: ירושלים) ימשיכו בדרכם גם אחרי חיסולו של סולימאני. אז למה לחסל אותו? כבר אמרנו: כי הגיע לו.
3. קרוב לוודאי שאירן תנסה לנקום את חיסולו של סולימאני. יש לה מגוון רחב של דרכים: התקפה ישירה על בסיסים אמריקניים במזרח התיכון, פעולות טרור ברחבי העולם, התקפה על בעלות בריתה של וושינגטון ובראשן ישראל, חסימת מיצרי הורמוז, פגיעה במיכליות במפרץ הפרסי. אבל העובדה שמדינת טרור תגיב במעשי טרור, אינה צריכה להרתיע מפני עשיית הדבר הנכון.
הבה ונזכור את הבסיס: המילה terror פירושה "פחד" - וזה מה שרוצים להשיג הארגונים הללו. הם רוצים להפחיד מדינות מלפעול על-פי האינטרסים שלהן ועל-פי עקרונות הצדק, הם רוצים להפחיד אזרחים מלהיכנס לקניונים ולנסוע באוטובוסים. תראו איזו הצלחה יש להם בתחום התעופה האזרחית: אלו סכומי עתק מושקעים כדי למנוע מהם לפגוע במטוסים; די בעצם האיום כדי שכולנו נעבור עוד ועוד בדיקות ביטחוניות.
הימנעות מפעולה נגד ישויות טרור רק בשל הפחד מתגובותיהן, היא כניעה להן. בדיוק כשם שהמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט חייבים לפעול נגד ארגוני פשיעה, גם אם הללו מאיימים עליהם ואף מנסים לפגוע בהם - כך צבאות ושירותי מודיעין חייבים לפעול נגד ארגוני טרור ומדינות טרור. זהו מאבק מתמשך, קשה, אולי בלתי מסתיים - אבל דווקא בשל כך חייבים לנהל אותו ללא פשרות.
4. הנשיא
דונלד טראמפ ספג ביקורת רבה על הימנעותו מלהגיב לפרובוקציות האירניות בחודשים האחרונים. אירן מצויה במצוקה קשה בשל העיצומים שהטיל עליה טראמפ, ופעולות אלו נועדו הן להסיט את תשומת הלב הפנימית מהמחסור, האבטלה והאינפלציה, והן כדי לנסות וללחוץ על וושינגטון להגמיש את עמדותיה. טראמפ לא הגיב על הפלת המזל"ט האמריקני בחודש יוני ועל תקיפת מתקני הנפט הסעודיים בחודש ספטמבר, ובמזרח התיכון התגברו התהיות האם ניתן לסמוך עליו.
אבל שימו לב מה טראמפ כן עשה. כאשר נהרג עובד סיוע אמריקני בתקיפה פרו-אירנית בעירק, הוא הורה להפציץ מטרות של שלוחות אירניות בעירק ובסוריה. לפני חודשיים הוא הורה לחסל את מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדדי, והלילה הגיע תורו של קאסם סולימאני. דומה, כי טראמפ מיישם את אמרתו הידועה של קרל פון-קלאוזביץ: "המלחמה היא המשך הדיפלומטיה בדרכים אחרות". כמו שהוא מאמין בדיפלומטיה אישית (ע"ע קים ג'ונג-און), הוא מאמין גם במלחמה אישית. אם אמריקני נהרג - טראמפ מגיב. ואם ניתן לחסל את ראש הנחש - הוא יעשה זאת.
גם זה ביטוי לתפיסתו העסקית של טראמפ. אנשי עסקים בקנה המידה שלו, לא מבזבזים זמן על שיחות עם מנהלים בדרג הביניים ועם פקידים בדרג הביצועי. הם הולכים ישר למנכ"ל, לראש העירייה, לשר, לראש הממשלה. נכון שארה"ב ממשיכה לחסל אנשי טרור ברמת השטח, אבל טראמפ אמר במפורש אחרי חיסול אל-בגדדי, שהיעד המרכזי שלו הוא העומדים בצמרת.
ועוד יש לזכור: אם חיסוליהם של אל-בגדדי וסולימאני היו נכשלים, טראמפ היה נושא באחריות. לכן, מגיע לו כל הקרדיט על החיסולים המוצלחים. כן, יהיו פעולות תגמול. כן, עלולה לבוא הסלמה משמעותית באיזורנו. אבל זה לא היה רק הדבר הנכון לעשותו; זה גם ובעיקר היה הדבר הצודק לעשותו.
