השופט: עדו כפכפי, בית משפט השלום באשקלון
המועד: יום שני, 25.1.2019, שעה 09:00
הנושא: תביעות קטנות
מעשה באדם שהלך בתחנת דלק ולטענתו נפל לתוך בור, וכעת הוא תובע את התחנה ובעליה. זהו נושאו של התיק הראשון בפני השופט כפכפי. הוא חוקר את התובע בשאלות חדות ומדויקות, אם כי מפספס נקודה פרוצדורלית – לצידו של התובע יושב אדם שלדברי התובע עשוי להעיד, אך כפכפי אינו מבקש ממנו לצאת מהאולם.
"תספר לי בקצרה מה קרה באירוע, מה קרה לך עקב האירוע מפגיעות ומה אתה מבקש. מי זה 'הלכנו'? איפה אתה עובד? זה קרוב למקום הזה? תתאר לי איך נפלת. מה זאת אומרת שהלכת עם הפלאפון? תראה לי את הטלפון. אני רואה שעוד לא תיקנת אותו. יש סדק במסך? תן לי לראות. אתה אומר שהמכה בפינה זה מהאירוע.
"מה קרה אחרי זה? פנית למישהו במקום? מה קרה לך בעקבות זה? לא היית בימים האלה בעבודה? אתה נוסע ברכב או בהסעה? לפי מה חישבת את הפיצוי שאתה רוצה? הלכת לקבל הצעת מחיר כמה עולה לתקן את זה? איפה בדקת? זה מה שאמרו לך שעולה להחליף מסך? אין לך ביטוח?". לנתבעים אומנם אין שאלות, אך כפכפי רוצה לעמת את התובע עם גרסתם: "הם אמרו בכתב ההגנה שאתה הלכת וסימסת ולכן לא ראית. למה לא ראית? פנית למישהו בתחנת הדלק כדי לקחת את השם שלו?".
בעלי התחנה טוענים שאמורים להיות סרטונים ממצלמות האבטחה, אך כפכפי אומר: "עזוב את הסרטונים, זה פחות חשוב. הוא בא אליכם אחרי המקרה? התובע בא אלייך אחרי המקרה? ראית שיש לו פצע?". הנתבעים טוענים שמדובר בבור ביטחון, שמאחוריו יש שלט אזהרה, שהמקרה כלל לא התרחש ושהסכומים נתבעים בעלמא. כפכפי שם לב לכך שהייתה תביעה קודמת על סכום מעט נמוך יותר, ואשר נמחקה משום שהוגשה נגד עיריית אשקלון – שאינה צד למקרה.
כפכפי אינו מציע פשרה אלא מכתיב מיד פסק דין. הוא מתחיל לומר ששוכנע מגרסת התובע, ואז מאפשר לנציג התחנה להתערב. בין הצדדים מתפתח ויכוח, כפכפי לא מצליח להשתיק אותם, אלא ממשיך בהכתבה. "לאור קבלת גרסת התובע, עולה, כי המכסה היה סכנה שהיה צורך למנוע. מעדות התובע עולה, כי הלך תוך כדי סימוס", ולכן כפכפי מטיל עליו אשם תורם של 20%. בסיכום הוא מחייב את התחנה לשלם לו 3,200 שקל על כאב וסבל ועל הנזק למסך, ועוד הוצאות בסך 800 שקל. "זה הכל. הנה, יוצא הפרוטוקול".
"דיברת עם עורך הדין?"
כפכפי עובר מיד לתיק הבא: סכסוך בין משכירת דירה לשוכרת. הוא מוכן היטב ופונה לשוכרת התובעת: "לפני שנתחיל פה, יש לי שאלה. ראיתי שיש איזה תיק בבית המשפט עם עורכי דין, התנגדות ל[מימוש] צ'ק [הביטחון], שקבוע לדיון. יש לך פה את המספר של התיק? זה יעזור לי. את תובעת סכום יחסית לא גדול. דיברת עם עורך הדין לפני שבאת לכן? הוא יודע שהגשת תביעה קטנה? מה הוא אמר לך? יש לך את המספר השני או שאני אמצא את זה בעצמי?".
הנתבעת דוברת רוסית ומסתייעת במתורגמנית: "תסבירי לה שאני מחפש את התיק השני", אומר כפכפי וחוזר לתובעת. "אני יכול לשמוע אתכם. אני חושש שאני יכול למצוא ממצאים שעלולים לפגוע בך בתיק שבו את מיוצגת על-ידי עורך דין. אולי עדיף למחוק [את התביעה הקטנה] ולראות מה יהיה בדיון על ההתנגדות לביצוע שטר. אם ייפסק שאת לא חייבת כלום, אולי תחזרו לבית משפט לתביעות קטנות, כי זו בעיה לדון בשני תיקים".
אבל בכל זאת, ובעצם בלי לשמוע את תגובת התובעת, כפכפי עובר לגופו של עניין. "למה הגשת תביעה? תסבירי לי. מה הנזק שנגרם לך? על מה את תובעת 3,000 שקלים? עד מתי את חושבת שהיית צריכה להישאר בדירה? ומתי יצאת? דיברת עם עורכת הדין שלך?". כעת הוא פונה לנתבעת דרך המתורגמנית (שמדברת בקול מאוד רם, אך הוא אינו מעיר לה): "לגבי המועדים של השכירות, מה היא אומרת? לא הבנתי. היא יצאה בזמן או שהוצאת אותה לפני? בהתחלה אמרת שהוצאת אותה לפי הסיכום. אני לא מצליח להבין ממנה אם סיכמתם את התאריך שהיא עזבה או שהיא סילקה אותה מהדירה". הנתבעת מדברת באריכות, למעשה לא עונה על השאלה, עד שכפכפי חותך: "טוב, מספיק, לא להיכנס לזה כרגע".
כפכפי חוזר לתובעת: "מה את אומרת לגבי כל מה שהיא אמרה? למה הסכמת לעזוב חודש קודם?". הוא מאפשר לנתבעת להמשיך לדבר והדיון נעשה מבולגן. "שאלתי למה עזבת בתאריך שעזבת. אם את טוענת שיש לך זכות עד סוף יוני, למה עזבת קודם? הסכום בתביעה לא ברור". בתה של הנתבעת מבקשת לדבר, אך כפכפי משיב: "לאור ההחלטה שאני הולך לתת, זה פחות חשוב". הוא מתחיל להכתיב פסק דין, אך תוך כדי מברר עוד כמה נקודות עם התובעת – "אני מבין שהיה הסכם קודם, נכון? כמה שנים היית שם" – ומאפשר לה לטעון שוב, ואז ממשיך:
"לא ראוי להכריע בתביעה זו, באופן אשר עלול למצוא ממצאים שיפגעו בתובעת בהליך ההתנגדות לביצוע שטר. טענות התביעה הם חלק מטענות ההגנה של התובעת בהליך שנפתח נגדה, ובכל מקרה לא ראוי להכריע בשלב זה בחלק קטן של הסכסוך". כפכפי מוחק את התביעה ללא צו להוצאות, ומציין שאם התובעת תקבל רשות להתגונן בהליך לביצוע הצ'ק – הוא תוכל לבקש להגיש שם תביעה שכנגד. "תדונו בזה ב[בבית משפט ה]שלום, אני לא רוצה לדון בזה כרגע, גם אין מספיק מידע", הוא אומר לתובעת.
"למה לא כתוב בהסכם?"
התיק השלישי הוא תביעה של נהג מונית נגד חברת הסעות, בטענה שביטלה את הסכם ההתקשרות איתו להסעת תלמידים. כדרכו, כפכפי נכנס מיד לעניין ושואל את התובע: "צירפת לי פה איזה הסכם. תסביר לי מה היה הקשר שלך עם מטיילי נהורה, כמה זמן הייתם בקשר ולמה אתה חושב שמגיע לך פיצוי. היה לך רכב שלך? היית קבלן שלו? רק רגע, בוא נראה את החוזה. אני רואה שעשית שני מסמכים ב-31.10.18: גם שכרת מונית וגם עשית חוזה על קו.
"איפה הוא שבר את חוזה ההסעות? במה הוא היה לא בסדר? כמה זמן אחרי החוזה אמרו לך שזה לא מסתדר? מתי הבנת שלא יהיה קו? ואז מה קרה עם המונית? על זה אתה מבקש פיצוי, נכון? כמה פיצוי אתה מבקש על הקו? 8,000 – לפי החוזה? ו[כמה] על המונית? אז מה קרה, החזרת את המונית? בסוף החזרת את המונית? מה עשית בחודש הזה עם המונית? השתמשת בה? איפה עבדת עם המונית? מתי החזרת את הרכב? כמה זמן אחרי שלקחת את המונית החזרת אותה? כמה סך הכל שילמת על המונית – חודש אחד או חודשיים? מטיילי נהורה כתב בכתב ההגנה, שידעת מראש שזה קו שאולי לא יהיה, כי היו צריכים אישורים לזה. זו הטענה העיקרית שלהם. אז מה אתה אומר?".
כפכפי מעיין בחוזה ומתערב כאשר נציג החברה חוקר את הנהג: "הוא אמר שהוא הציע לך אפשרויות אחרות לעבוד; היה או לא היה? למה לא רלוונטי?". לנתבע אומר כפכפי: "אתן לך כמה דקות להגיד את דבריך, אבל כשאתה שואל אותו – אני לא רוצה שתעיד". הוא שם לב לפרטים: "זה בעבר, זה על חוזה אחר. תסביר לי, אדוני, מתי בוטל הקו ומה הוא ידע מראש". אגב, כפכפי אינו מזהיר את הצדדים כאשר הם למעשה מעידים – וכך היה גם בתיקים הקודמים; פאול טכני.
כעת תורו של הנתבע לעמוד לחקירתו של כפכפי: "אוקטובר 18' זה כבר שנת לימודים, אז איך זה שביטלו [את הסעת התלמידים]? למה לא כתוב בהסכם שהוא מותנה בקבלת אישור? כמה זמן אחרי ההסכם אמרת לו שאין קו? אם הוא היה מחזיר את המונית באותו זמן, מה היה קורה?". התובע מתווכח, כפכפי לא מתערב וממשיך לשאול את הנתבע: "ההסכם שלך אומר 30 יום מראש על המונית. איך אני יודע שהיית מסכים לבטל לו בו ביום? שורה תחתונה, מה אתה אומר לי? לא חייבתם אותו בקנס?".
כפכפי עושה לרגע רושם שהוא יציע פשרה: "מבחינה מסחרית, אתה צריך להיות בקשר טוב עם ספקים שלך, עם קבלני משנה. אולי תעבוד איתו שוב. מצאת לנכון להציע לו משהו?". בעלי החברה אינו עונה, ובניגוד לשופטים אחרים שאולי היו לוחצים להתפשר – כפכפי נאמן לשיטתו וחותך מיד. ייתכן שנסיונו לימד אותו, כי בתביעות כאלו חבל על הזמן ומוטב לתת פסק דין בו במקום.
גם בתיק זה, כפכפי מאפשר לצדדים לדבר ואף להתווכח תוך כדי הכתבת פסק הדין. הוא קובע, כי הפיצוי המוסכם נועד למקרה בו הקו החל לפעול ואחד הצדדים מבטל ללא הצדקה את התחייבותו, אך במקרה זה – הקו כלל לא יצא לפועל. הנהג לא סתר את טענת החברה, לפיה הציעה לו קווים אחרים, אך הוא סירב משום שסבר שאינם רווחיים. לכן, החברה לא הפרה את ההסכם.
"התובע לא ביקש בזמן אמת להשיב את המונית מיד לאחר שנודע לו שהקו המתוכנן אינו יוצא לפועל. לפי עדותו, הוא עשה שימוש במונית וככל הנראה יצר הכנסות מעבר להוצאות וקיבל תמורה בדמות שימוש במונית". כפכפי דוחה את התביעה, ללא צו להוצאות.
השורה התחתונה: התמונה מעורבת. כפכפי יעיל מאוד,מוכן לדיונים, שם לב לפרטים ושאלותיו נוגעות לליבת הסכסוך והטענות. הדבר מאפשר לו לרדת במהירות לעומקם של דברים ולהכריע בו במקום, ובכך להגשים את מטרת הליך התביעה הקטנה. לעומת זאת, הוא מאפשר יותר מדי לצדדים להתווכח ביניהם, במיוחד במהלך הכתבת פסקי הדין. אין זה תקין שהוא אינו מזהיר את הצדדים לפני שהם מעידים, ונזכיר את הטעות שבהותרת עד פוטנציאלי באולם בתיק הראשון.
יעילות: 9.
מזג שיפוטי: 7.
