צטוט: "הבעיה מתמקדת בהיעדר פלורליזם ופתיחות בכל תחומי-החיים, מן המשפחה הגרעינית ומעמד האישה, דרך השיח הציבורי והמדע ועד למִשְטרים הפוליטיים. החברה הערבית כשלה בהתמודדות עם אתגרי המאה ה-20 וה-21 כיון שהיא חסרה את הגמישות והפתיחות המאפשרות הסתגלות לשינויים וגיוס הפוטנציאל האנושי הנדרש לכך", סוף ציטוט. ישראל השבוע עמ' 16.
(איזה "מעמד-אשה"? איזה "שיח-צבורי"? "איזה "מדע"? איזה "גְמישוּת ופתיחות"? א.א.)
בכל הכבוד וההערכה לנסיון הכן, האמיתי, לנתח את "החברה הערבית", האם אכן זוהי תסמוֹנת כֶשל-תְפִיסָתי-נִרכָּש? על-פי איזה "סולם" אוֹ קוד-עֶרכי, בדיוק, אתה אדוני שופט את העולם, החברה הערבית?
צר לומר זאת במפורש אבל החברה המערבית-נוצרית, מוּכת ה-politically correct, כשלה וכושלת בהתמודדות עם אתגרי הבנת החברה והתרבות השבטית-חמולתית-ערבית, בעקר זוֹ המוסלמית; תרבות נקמת-הדם, הרצח והכבוד ללא מוצא; כולל הדִכוי, הפִצול והלוחמה הבין-שבטית יעני "בתוך המשפחה" כולל "דָאר אל חָרְבְּ"; כושלת כשלון קולוסאלי!
"התרבות המערבית", ואנחנו לצערי בקדמת הבמה, מתעקשת בכפייתיות אקדמיסטית "לנתח", "להבין" ו"לשפוט" את תרבות האיסלאם בשפת ההיסטוריה, ההגיון ותפיסת "החברה העֶרְכית" שלה-עצמה - של מי, בדיוק, הכשלון כאן?
האם החָליפה הַמְּחֻיֶּטֶת, נוסח תרבות המערב, אשר נציגי החמולות הערבים נדחסים אליה, מְשַׁנָּה כל שהוא את תפיסתם העצמית אוֹ את תרבותם השבטית מקדמת דנא? כולל ה-smartphones, אוֹ שמא איננה אלא סוג של התחזות מחושבת היטב לשם השגת מטרתם המוכרזת שוב ושוב - של מי כאן בדיוק הכֶשל התפיסתי?
הדרישה החוזרת, בשיא הרצינות המערבי כמובן, לפלורליזם, לדמוקרטיזציה וכד' וכד' והכרזת כשלון בהעדרם, הרי זה, כמעט, כמוֹ לבוא בטענות "כשלון" לאחד ממיני הנחשים הארסיים בחולות מדבר-סהרה או חצי האי ערב על שהוא מיטיב להסוות את עצמו ומכיש את קורבנו מן המארב כדי לטרפו...
האם לא הגיע, זה מכבר, הזמן לקלוט ולהבין את התרבות הערבית הזאת בערוצֵי שְׂפתָה שלה וּבמוּשגיה - כמוֹת-שהיא במציאות; ולא על-פי ערוצי השפה ומושגי היסוד של תרבותנוּ - ומאתנוּ, מה לעשות, תרבות המערב. והלא נֶאֱמַר בשפה ברורה, לפני אַלְפֵי-שנה בדברי המלאך על ישמעאל, טרם הוולדוֹ, לאמור: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן" בראשית טז, יב. מדהים עד כמה הדברים מדויקים.
("פֶּרֶא" - חמור-הבר; בְּהַשְׁאָלָה: "פֶּרֶא אָדָם" כנוי לאדם פרוע וּפוֹחֵז - על-פי קוֹנְקוֹרְדַּנְצְיָה חדשה לתנ"ך בעריכת אברהם אבן שוֹשן).
באיזה עם מן העמים בתרבות המערב יושבים אויביו המוצהרים המחויבים להשמדתוֹ, מכריזים על כך בשפה שאיננה משתמעת לשתי פנים ופועלים בגלוי להשגת מטרתם; באיזה עם, אני שואל, יושבים הללוּ בבית הנבחרים שלוֹ, כנסת למשל, בסוג של דמוקרטיה מוּפְרֶכֶת והזויה? של מי, בדיוק, חוסר הפתיחות והגמישות מול המציאות לאשורה? ומיהם הכושלים?
בנוסף, אנא עיין בדבריו של עורך מעריב המיתולוגי,
עזריאל קרליבך, שכתב לפני כ-57 שנה בנושא זה. תודה.
