|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם באמת ראוי להעלות מיסים בישראל
|
תגובה לטור של פרופסור זעירא בגלובס ● בחירות המתקרבות נדבר על המון נושאים, אבל נדמה שעל מה שחשוב לכלכלה הישראלית לא נדון: השלום, שחסרונו גורם לעלויות כלכליות גבוהות, המיסים שיש להעלות כדי להרחיב את היקף ואיכות השירותים הציבוריים וגם הילודה הגבוהה שעליה יש לתת את הדעת
|
|
עלויות גבוהות [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
יוסי זעירא, "דעה: על מה לא נדבר בבחירות 2020", באתר גלובס, 22 לינואר 2020. בבחירות המתקרבות נדבר על המון נושאים, אבל נדמה שעל מה שחשוב לכלכלה הישראלית לא נדון: השלום, שחסרונו גורם לעלויות כלכליות גבוהות, המיסים שיש להעלות כדי להרחיב את היקף ואיכות השירותים הציבוריים וגם הילודה הגבוהה שעליה יש לתת את הדעת. פרופ' זעירא עוסק בשלוש סוגיות, שלטענתו הוזנחו בדיון לקראת הבחירות הקרובות: - ההסדר בין ישראל לפלשתינים והשלכותיו הכלכליות. - גודל הממשלה: העלאת מיסים והגדלת ההוצאה הציבורית. - ההשלכות הכלכליות של הילודה הגבוהה בישראל. - רוב הטענות של זעירא בעייתיות מאוד ולהלן נימוקים: אני שותף להערכה, שהמשך קיום ההתנחלות בשטחי יו"ש (בעיקר מחוץ ל"גושים") וסיפוח שטחים נרחבים, מסכן את קיומו של הפרויקט הציוני. לכן אני מסיק שחשוב מאוד למצוא את הדרך להיפרד מהפלשתינים ולא לאזרח אותם או להמשיך לשלוט עליהם. אין כל צורך לעשות חישוב כלכלי של התשואה לשלום, שבכל מקרה כלל לא ברור שיגיע גם אם ניפרד מרוב השטחים. כך או כך, מדובר בסוגיה פוליטית/מדינית/ביטחונית/מוסרית ולא ממש כלכלית, אז כדאי לעזוב את זה. אבל פרופ' זעירא עושה חישוב של התשואה לשלום, והחישוב הזה נראה לי מאוד ספקולטיבי, שלא לומר מופרך: את מספר המשרתים בצה"ל ניתן לצמצם כבר היום בצורה דרמתית (אפילו אם לא עוברים לצבא התנדבותי), וכאמור לא ברור שנצטרך צבא הרבה יותר קטן להגן על גבולות ישראל אם ניפרד מהפלשתינים ומרוב השטחים. החישוב תרומה של 26% לתוצר בגלל גידול בהשקעה בזכות השלום נשמע לא סביר. כמו שכתב אסף צימרינג בתגובה לפוסט הקודם, זה דורש הגדלת ההשקעה בהיקפים דמיוניים, כך שמלאי ההון היצרני (מכונות ומבנים) יגדל בערך ב-75%. פרופ' זעירא כהרגלו מתמקד בסוגיית האי שוויון ותקציב הממשלה: על זה כבר ביקרתי אותו בעבר לא מעט, בעיקר על ההתעלמות שלו מסוגיות שבהן לכלכלנים באמת יש יכולת להועיל לדיון הציבורי: פתיחת המשק ליבוא, הנזקים של הוועדים החזקים, פיקוח מחירים, הפנסיה התקציבית ועוד (ראו למטה קישור לדבייט). ולגופן של הטענות: אין כל הבדל בין הדברים של זעירא (פרופסור לכלכלה) לבין הטענות חסרות הבסיס, שאנחנו שומעים מכל מיני סוציאליסטים (שאינם כלכלנים), כמו מכון אדווה ומגוון פעילים חברתיים. ראשית, הגדלת ההוצאה אינה מבטיחה שירות טוב יותר לאזרח. ללא רפורמות (שארגוני העובדים חוסמים) הגדלת תקציבים לרוב מתורגמת לתוספת שכר ולא לשיפור השירות. תקציב החינוך למשל גדל בצורה דרמתית בשנים האחרונות ללא שיפור בהישגי התלמידים. גם הגידול (המשמעותי) בתקציב הבריאות בעיקר הופנה לתוספות שכר, ואפשר גם, כדוגמה בוטה במיוחד, לראות את מערך כיבוי האש בישראל, שנשלט לחלוטין על-ידי הוועד ותקציבו לא מתורגם לשירות מוצלח לציבור. אבל זעירא ה"חברתי" לא יכתוב דבר על יעילות, רפורמות, ובוודאי שלא יכתוב נגד הכוח המופרז של ארגוני העובדים. מבחינתו, עוד מיסוי פרוגרסיבי מקטין אי-שוויון וזה כבר מספיק להצדקת הפגיעה בציבור. שנית, תוספת מיסים פוגעת בצמיחה. הטענה של זעירא שלא תהיה פגיעה בצמיחה היא חסרת כל בסיס - ראו קישורים בהמשך. שלישית, ההשוואה לממוצע המדינות המפותחות בעייתית גם בגלל הזנחת גורמים שמקטינים מאוד את הפער (כמו הפנסיה הפרטית בישראל), ובעיקר בגלל שנטל המס בישראל הוא דווקא מאוד גבוה על שני העשירונים העליונים. אם רוצים בישראל מערכת מס שדומה לממוצע במדינות המפותחות צריך להוריד את המס על העשירון העליון ולהעלות את נטל המס על עשרוני הביניים. זה כמובן יפגע ברווחה של רוב הציבור בישראל, שישלמו יותר מיסים, מיסים שיבוזבזו ברובם על שכר מופרז במגזר הציבורי ויתרמו מעט מאוד לאיכות השירותים שהציבור מקבל. אבל זעירא לא עוסק ברווחה, מבחינתו השוויון חשוב הרבה יותר, וצמצום אי-שוויון אולי באמת ניתן לקבל על-ידי העלאת מיסים. רצוי גם להתייחס לטענה הפופולרית על כך שבישראל המיסים העקיפים (שאינם פרוגרסיביים) מהווים מקור גדול להכנסות המדינה. זוהי תוצאה של עודף פרוגרסיביות של המיסים הישירים, ולכן תלונה על מיסוי ישיר שאינו פרוגרסיבי מספיק במקביל לתלונה על מיסוי עקיף גבוה - אינה עקבית. ראו הסבר לכך בקישור מטה. כן, הילודה הגבוהה בישראל פוגעת בצמיחה וברווחה (עזבו את הטיעון הלא רלוונטי שמצב זה עדיף על ילודה נמוכה). היא פוגעת ברווחה בעיקר בגלל העובדה שמדובר בריבוי גבוה של קבוצה שאינה יצרנית ומהווה נטל כלכלי על הציבור - החרדים (את זה זעירא כמובן לא מציין). אבל העניין התמוה ביותר בטור של זעירא הוא ההתעלמות מהקשר בין הסעיפים: האם הוא באמת לא מבין שממשלת החלומות שלו קרי ממשלה גדולה המטילה מיסים כבדים על האוכלוסייה העובדת ומסבסדת את העניים, תורמת מאוד לילודה של החרדים? עומר מואב, "טור תגובה של זעירא מדגים היטיב עד כמה טענתו, שניתן להעלות מיסים ללא פגיעה בצמיחה, ספקולטיבית", בלוג בעיקר כלכלה, 23 במרס 2018. דיבייט מואב זעירא, "מהי הכלכלה הנכונה", בלוג בעיקר כלכלה, 2019. עומר מואב, "על פרוגרסיביות מערכת המס בישראל וצמצום אי-השוויון", בלוג בעיקר כלכלה, 09 בינואר 2016. [ פורסם בבלוג האישי של עומר מואב]
|
| תאריך:
|
28/01/2020
|
|
|
עודכן:
|
28/01/2020
|
|
עומר מואב
|
|
האם באמת ראוי להעלות מיסים בישראל
|
|
אחד מהתכנים שהתורה מלמדת אותו' וחז"ל מסבירים זאת השתי והערב, הוא עניין היותו של עם ישראל כבשה קטנה בין 70 זאבי אומות העולם, ומשום כך על עם ישראל לא לצדד בצד זה או אחר של מאבק בין נכרי זה למשנהו. אבל מי שהדירו את כל מצוות התורה מהם, הופכים' כיהודים, לקיצוניים ביותר שבין הנכרים בעניין ההתערבות בין אומות העולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הצטערתי לקרוא מאמר בוטה של יהודה ויזן במוסף ספרים בעיתון הארץ מיום 24.1 תחת הכותרת "אני דואג ליהודים". נראה, שהכותב נהנה מעליתו על שרטון היהירות והתנשאות חסרת הגבולות, בייחסו לעצמו את תואר הנציג המוסמך של כל קוראי השירה בקובעו, ש"דבר מסחרחורת השמחה אינו עובר לקורא או נחווה על ידיו, לא בלשון ולא בניגון" וזאת לאחר שקרא את שירה של סיון הר-שפי "שלג". המתקפה למעשה היא לעבר כל הכותבים בכתב העת לשירה יהודית ישראלית "משיב הרוח" ועורכיו, כתב עת החוגג בימים אלו חצי יובל לקיומו, על שהם מתייחסים למקורות היהודיים בצורה שטחית.
|
|
|
|
|
טור דעה אישית בשלישי ובשישי שלא דופק חשבון  מערכת הבריאות קורסת. רוצים הוכחה? לכו למיון של איכילוב כרמלה מנשה הכתבת לענייני צבא של התאגיד ראויה לפרס ישראל לעיתונות על הסיכול הממוקד שנעשה לגל הירש שהולך לפוליטיקה וגם: איך ניסתה המפלגה הקומוניסטית להרגיז את בן-גוריון
|
|
|
|
|
אם למישהו מגיעות התשבחות - הרי זה לבימאי רמי ברוך, שמכיר כה טוב את המאטריה, מנסיונו כמומחה מספר אחד באופן מעשי למחזותיו של חנוך לוין. וכמובן, לצוות השחקנים הכה מרנינים, כה מהוקצעים, יפים ומרשימים, עד כי ניתן לחשוב שזו הצגה בתיאטרון הקאמרי, שהעלה כמעט את כל מחזותיו של לוין. רמי ברוך אינו רק מעוגניו החשובים של התיאטרון הקאמרי במשחקו הכובש והמרגש. באופן בימויו כאן את הקומדיה בה לועג לוין לכל העולם וביחוד לעצמו, יצר מהשחקנים הצעירים והמחוננים יצירה תיאטרונית מושלמת. גם מי שלא מתלהב ממחזותיו של לוין, שדרך קבע רוויים בלעג לנשים, שבעיניו כולן זונות ובוגדות; או בגברים אימפוטנטים, באימהות שתלטניות, כשכל התכונות שהן של עצמו ומחייו, ובתחושת כשלון כיוצר - (שכאן הוא פיצל אותן בין כמה דמויות) - גם אדם זה יצליח להפיק הנאה מצפיה במחזה. במובן מסוים זוהי היצירה של רמי ברוך.
|
|
|
|
|
