לנגיף הקורונה יהיו השפעות משמעותיות על הכלכלה העולמית – צופה אקונומיסט, כאשר ממדי המגיפה הולכים ומתרחבים. נקודת ההשוואה המתבקשת היא לנגיף הסארס, אשר בשנת 2003 גרם להאטה חדה בצמיחה הסינית, אם כי היא התאוששה במהירות לאחר שהמגיפה חוסלה. מגיפות מאוחרות יותר הובילו למסקנה, שלכלכלנים אין מה לדאוג – כל עוד רופאים טובים עושים את מלאכתם.

ואולם, גם המשקיעים הרגועים ביותר חוששים שהמגיפה הנוכחית תהיה גרועה יותר, כפי שמוכיחות הירידות החדות בשוקי המניות ובמיוחד בהונג-קונג. הדאגה נובעת פחות מאשר הנגיף עצמו, הנראה פחות קטלני מאשר הסארס, אלא מהזמן שיידרש לסין להילחם בו. ולפגיעה בכלכלת סין, השנייה בגודלה בעולם, יש השלכות גלובליות. הבנק העולמי העריך בעבר, כי מקורן של 90% מן ההשלכות הכלכליות של מחלות הוא בחששות מפני הידבקות ולא מן המחלות עצמן.

במקרה הנוכחי, ההשלכות מועצמות בשל החלטתה של ממשלת סין לסגור איזורים ובהם עשרות מיליוני תושבים. ההשלכה הישירה ביותר היא במחוז הוביי, בו החלה המגיפה ואשר אחראי ל-4.5% מהתוצר הסיני, כך שסגירתו יוצרת חלל הן בייצור והן בצריכה. היקפו של הנזק ייקבע כמובן לפי אורך ההסגר, אבל העיתוי גרוע ממילא. בשנה שעברה הגיעו המכירות בסוף השבוע של ראש השנה ל-144 מיליארד דולר, שליש יותר מאשר בשבוע רגיל, והשנה הן יהיו נמוכות בהרבה.

אקונומיסט מציין, כי מספר ענפים ייפגעו בצורה קשה במיוחד. תקופת החגים הייתה אחראית ל-9% מהכנסות בתי הקולנוע הסיניים בשנה שעברה; השנה יהיו סגורים כמעט כל 11,000 בתי הקולנוע במדינה. ההוצאה לתיירות באותה תקופה הייתה 8% מכלל המחזור; השנה בוטלו נסיעות רבות.

בנוסף לכך, קיים חשש מפני השפעת הנגיף על משרדים ומפעלים. כמה מהמרכזים העסקיים העיקריים, כולל מחוזות שנגחאי וגוונדונג, האריכו בשבוע את חופשת ראש השנה ואמרו לעובדים לא לחזור עד 10 בפברואר. אנשי העסקים הסינים איטיים בחזרה לקצב אחרי חופשות, והקצב יהיה איטי עוד יותר לנוכח הארכת החופשה. ואילו עשרות מיליוני עובדים זרים, שיצאו לבתיהם לרגל החגים, עשויים להמתין עד שישובו להידחק ברכבות ובאוטובוסים בסין.

הבדל משמעותי לעומת מגיפת הסארס הוא מקומה של סין בכלכלה העולמית. בשנת 2004 היא היוותה 4% מהתוצר העולמי; אשתקד – 16%. לכן, ההאטה בייצור ובצריכה לא תיעצר בגבולותיה. נפגעות מיידיות הן מדינות המהוות יעד מרכזי לתיירות הסינית, שכן ממשלת סין אסרה על יציאת קבוצות מאורגנות עד לדיכוי הנגיף. תאילנד לבדה צופה צניחה של 9-2 מיליון במספר התיירים הסיניים בשנה ואובדן הכנסות בסך 1.5 מיליארד דולר.

גם חברות הפונות למעמד הביניים הגדל של סין עלולות להיפגע. סטארבקס סגרה זמנית למעלה ממחצית מ-4,292 סניפיה במדינה, וגם משחקי הכדורגל מצויים בסיכון. דיסני סגרה את האתר שלה בשנגחאי בחופשת ראש השנה, אחד השבועות העמוסים ביותר בשנה.

סגירת המפעלים תורגש ברחבי העולם. העיר ווהאן, בה פרצה המגיפה, היא מוקד ייצור חשוב, במיוחד לתעשיית הרכב; יש בה מפעלים של ניסן, הונדה וג'נרל מוטורס. החברה המקומית ינגזה היא היצרנית המובילה בעולם של כבלים אופטיים להעברת נתונים. סגירה חלקית של מפעלים באיזורים אחרים עשויה להיות משמעותית אף היא, למשל: סין היא היצרנית של 80% מהרכיבים הפעילים בשוק התרופות העולמי ושל 90% מפרחי הפלסטיק.

אקונומיסט מציין, כי חברות רבות פועלות להקטין את תלותן בשוק הסיני, בשל מלחמת הסחר בינה לבין ארה"ב, וכי נגיף הקורולה הוא תזכורת לכך שמוטב עקרונית לבזר את שרשרת האספקה. אולם השנה האחרונה הוכיחה שהדבר קשה לביצוע; הייצוא הסיני דווקא גדל, למרות המתיחות עם ארה"ב. חברות התקשו ויתקשו למצוא חלופות יצרניות לסין.

אחת התחזיות מדברת כעת על צמיחה של 2% בלבד ברבעון הראשון – הנמוכה ביותר מזה עשרות שנים ושליש מאשר בשנה שעברה. עם זאת, המשק הסיני עשוי לפצות על אובדן התוצר כאשר המגיפה תודבר: הלקוחות יסתערו על החנויות והמפעלים ינסו להשלים את הפער, תוך סיוע כספי ממשלתי. השאלה המכרעת היא מתי יחזרו העניינים למסלולם – ולאיש אין רגע תשובה עליה.