האם אבו מאזן רוצה באמת פתרון של 2 מדינות

פתרון של 2 מדינות היא הדרך היחידה להבטיח שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל, האם אבו מאזן באמת רוצה פתרון של 2 מדינות? אבו מאזן הכריז שהוא בעד פתרון של 2 מדינות, אבל הוא מסרב להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי.יתר על כן, בו-זמנית הוא מצהיר שאין לו סמכות לוותר על "זכות השיבה" בשם הפליטים. האם אין סתירה בין תמיכה בפתרון של שתי מדינות לעומת אי-הסכמה לוותר על "זכות השיבה" שהיא סוס טרויאני להפיכת היהודים למיעוט בישראל והפיכת ישראל לפלשתין מהים לירדן? המסקנה המתבקשת היא שאבו מאזן תומך בפתרון של 2 מדינות כשלב ראשון בחיסול ישראל. לאחר הקמת מדינת פלשתין תבוא הדרישה ל"זכות השיבה" והמאבק יימשך.

א.הטקטיקה והאסטרטגיה של אבו מאזן

הטקטיקה של אבו מאזן מאז תפקידו בוועידת קמפ דויד ב-2000 הייתה: לא אומרים "כן" לאף הצעה שאינה כוללת את כל הדרישות הפלשתיניות. הנחת היסוד שלו הייתה שאפשר לא להגיד "כן" אבל, כאשר תבוא הצעה חדשה המו"מ יתחיל מהוויתורים שכבר נעשו על-ידי ישראל. כך הפלשתינים יקבלו ויתורים מבלי שעשו ויתור כלשהו. אבו מאזן מעולם לא הציע הצעה אלטרנטיבית, רק התייחס להצעות הוויתורים הישראלים כעל ויתורים שאושרו. אבו מאזן האמין שהלחצים הבינלאומיים יביאו לוויתורים נוספים וישראל תיכנע לדרישות האולטימטיביות של הפלשתינים.

אבל, בו-זמנית עם גיוס בינלאומי ללחצים על ישראל לקבלת התנאים לפתרון 2 מדינות אבו מאזן הכריז שאין לו סמכות לוותר על "זכות השיבה" בשם הפליטים. מאחר שיש סתירה בין תמיכה בפתרון של שתי מדינות לעומת אי-הסכמה לוותר על "זכות השיבה" אין מנוס מהמסקנה שהמטרה האמיתית היא חיסול ישראל.

ב.המרצע יצא מהשק

אבו מאזן ממשיך באסטרטגיה ובטקטיקה שלו. אבו מאזן לא אמר "כן" להצעת אולמרט ב-2008 למרות שהוא אמר לכתב ה"וושינגטון פוסט" שהצעת אולמרט טובה יותר מהצעת קלינטון-ברק בקמפ דויד ב-2000. מדוע? הוא קיווה להמשיך מהיכן שפסק המו"מ מבלי שאמר "כן". כלומר, הפך ויתורים כהצעה ללא סיכום לוויתורים של ממש. כעת, כאשר "תוכנית המאה של טראמפ" טרפה לאבו מאזן את כל הקלפים והחזירה אותו לנקודת ההתחלה נזכר אבו מאזן בהצעת אולמרט וכעת הוא מוכן להמשיך במו"מ מהנקודה שאליו הגיע אולמרט בוויתורים. הוא גם הכריז בפעם הראשונה שיציע הצעה אלטרנטיבית אבל לעת עתה לא עשה זאת.

ג. הצעת טראמפ - בסיס להתחלת מו"מ

הפלשתינים דחו עד עתה 6 הצעות לפתרון הסכסוך: ב-1936, ב-1947, ב-2000, ב-2008 וב-2014 . כל אחת מההצעות הללו הייתה טובה בהרבה לפלשתינים לעומת הצעת טראמפ. הפלשתינים יודעים תמיד רק להגיד "לא". אבו מאזן הכריז מלחמה על נשיא ארה"ב והצליח לקבל תמיכה מהליגה הערבית, מהארגון של מדינות האיסלאם, משרי החוץ של מדינות ערב ומהאיחוד האירופי. הוא היה בטוח שיביס את ארה"ב גם במועצת הביטחון. אבל, כאן חיכתה לו אכזבה. בניגוד לאבו מאזן ולמנהיגים הפלשתינים בעבר. ישראל אמרה תמיד "כן" אבל וכך הסכימה לנהל מו"מ ללא תנאים מוקדמים.

לסיום, אולי, אבו מאזן יגיד להצעת טראפ "כן" ויאפשר פתיחת מו"מ. הצעה זו היא בסיס לפתיחה במו"מ אבל רק המו"מ יקבע אם ומה יהיה ההסכם. ואולי, אבו מאזן מבין סוף-סוף שבלי ויתורים הדדים לא יהיה הסכם. עליו לוותר על "זכות השיבה" ולהכריז על הכרתו בישראל כמדינת הלאום היהודי. רק אז נאמין לו שהוא בעד מדינה פלשתינית לצד ישראל ולא על חורבותיה.

הערה: הטענה שאבו מאזן נגד טרור אינה מדויקת. הוא משלם למשפחות השהידים משכורות הרבה מעל השכר הממוצע ברשות הפלשתינית, קורא רחובות וככרות ע"ש שהידים ומשלם משכורות גבוהות לטרוריסטים בכלא הישראלי. הוא גם לא יוצא נגד טרור הבודדים המתנהל מהגדה המערבית בישראל. אבו מאזן לא יוותר על שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל מפני שרק בזכות צה"ל החמאס לא השתלט על הגדה המערבית כשם שעשה בעזה.