גיל ברסנו תבע את רהיטי אלי דוד בע"מ (נתבעת 1) ואת טרנד ריהוט (נתבעת 2) בבית המשפט לתביעות קטנות בעכו בסכום של 10,000 שקל לאחר שבחודש ספטמבר 2005, קנה מערכת ישיבה סלונית תמורת 7,807 שקל וכעבור חודשיים גילה התקלפויות של הצבע החיצוני. בחודש ינואר אשתקד פנה בתלונה לרהיטי אלי דוד וניסיונותיה של החנות לתקן את מערכת הישיבה עלו בתוהו. ברסנו לא פירט כיצד הגיע לסכום התביעה שגבוה ב-2,000 שקלים מעלות הסלון וההובלה.
נתבעת 1 קיבלה את כתב התביעה ובכל זאת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון שהתקיים בחודש שעבר בפני השופט משה אלטר. "התובע לא פירט כיצד הגיע לסכום התביעה, לכן איני רואה לנכון לפסוק את הסך של 10,000 שקל אלא רק את סכום הנזק המוכח דהיינו זה ששולם עבור הריהוט 7,807 שקל בתוספת ההובלה בסך 200 שקל". השופט חייב את נתבעת 1 גם בתשלום הוצאות משפט בסך 500 שקל. "אני מורה כי במעמד תשלום הסכומים יחזיר התובע את הריהוט לנתבעת 1. הוצאות ההובלה מביתו של התובע לחנות יחולו על נתבעת 1".
באשר לנתבעת 2 הורה השופט למחוק את התביעה נגדה, ללא צו להוצאות, לאחר שלא קיבלה את התביעה. "ההזמנה לדין שנשלחה אליה חזרה ללא מסירה ועם הערה 'לא ידוע'".
בעל דין אמור לברר במרכז המידע בירושלים אם הנתבע קיבל לידיו את כתב התביעה. במידה ולא עליו לבצע מסירה אישית של כתב התביעה. אם הנתבע לא קיבל את כתב התביעה ובתיק אין אישור מסירה לא יתקיים דיון.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
