מסר לבנו של דוד אמסלם

הנטיות הלא-דמוקרטיות של השר דוד אמסלם הן סוד גלוי. הוא ויריב לוין ומיקי זוהר ואמיר אוחנה מתחרים ביניהם בחספוס הצורם. אתמול שאל אמסלם את ראש הממשלה בנימין נתניהו מה יאמר לילדו אשר יתמה מדוע נאסר עליו לצאת מן הבית בעוד שמרשים לאופוזיציה להתקהל ולהפגין מול הכנסת? מן העובדה שאמסלם הציג את הדברים לביבי אפשר להבין כי הוא רוצה לדרוס את חופש הדיבור.

אז תגיד לו כבוד השר דוד אמסלם כי חרות היא ערך חשוב ביותר. אומות נאורות מגינות על אזרחיהן מפני ממשלים מרושעים ומאפשרות לבלתי מרוצים להפגין, להניף שלטים ולקרוא ססמאות גם בימי מלחמה. על אחת כמה וכמה בימי קורונה.

נכון שיש לזה מחיר. ממש כפי שההליכה לחנות המזון או לבית המרקחת או לתחנת הדלק מעלה במשהו את החשש להתפשטות הנגיף, כך גם הזכות למחות על פועלו של השר אמסלם ראויה למחיר כלשהו.

טוב, נכון, אי-אפשר לצפות שאמסלם ידבק בדבריו הנאצלים של הפילוסוף וולטיר כי הוא מתעב את דברי יריבו אבל ייהרג על זכותו להשמיעם. לא עד כדי כך. אבל משהו מזה. כיצד התדרדרנו לשם? אמסלם הוא איש נבון, "ממזר", מבין עניין. אבל הוא חלק מהמגמה הדורסנית של השלטון הנוכחי, שמתנהל כאילו המדינה שלו.

אמסלם אינו המדרדר היחיד. לוין משקר כאילו אין מדינה בה העליון מתערב בעבודת הפרלמנט. כאשר כתבתי כאן לפני יומיים כי הדבר אירע לאחרונה באנגליה חשבו שבדיתי מלבי. הלילה שמעתי את אמנון אברמוביץ' מזכיר זאת, ובצדק.

אז זהו, השר יכול להסביר לבנו, שהחרות להפגין היא המחסום היעיל ביותר למנוע ברוב המקרים מהאופוזיציה המדוכדכת להתדרדר חלילה לשימוש באמצעים פסולים נגד השלטון. חופש הדיבור הוא החסם היעיל להורדת מפלס האלימות של הבלתי מרוצים. הילד יבין.